רינה סולומון חדש – בננות – בלוגים אתרים
מריבה
אגרופי מילים היכו בחדרים
חבוטים וסחופי רוחות
והותירו צל מתארך.
חצים הפכו נזר לראשם
דוקרים נשמות מדממות.
אחר-כך שתיקה.
חשב שלא יוכל עוד
ללטף בכפור אצבעותיו
פנים שאינן שוקעות
אל עדנה ומתקדשות בה.
מחשבותיה דהרו בחום.
היא התייסרה כפנינה
שיפעתה התעממה
והתעטפה בשתיקה
בצעיף עלבונה.
כוכב קרס אל מים שחורים.
מי ידע צפונות גרמי השמים.