גלי סופרת, תסריטאית, עתונאית, קופירטירית

"עם או בלי דיבורים?" שאל בחיוך בעודי מתנדנדת בין רציף לאדריאטי. ושתק תודה לאל, מאפשר לי להתערסל קלות באפיריון הארגמני שלו. כיסא מרווח, שמיכה שהניח על ברכיי. תמיד אהבתי את הערסול הזה. רחם אמא. ניעות קלות. וונציה בלי גונדולה, כמו ילד ללא שובבות. ודיבר. בלי רשות. מתפרץ אל תוך השקט. גונדלייר: "אז מאיפה את, אם אפשר לשאול?" "ישראל," מתפללת לבצורת ...

גב חסון ורחב, זה כל מה שהייתה זקוקה לו. שורה אחרונה ליד החלון ששואב אותה לפנטסיה תיאטרלית. על הבמה, שלוש מאות איש לפניה, נעה מקצה אחד של הבמה לקצה השני. מניפה בידיה ומשמיעה רמות את ה-NUMBER שלה. הקהל מריע. מחיאות הכפיים מרעידות את האולם והיא בהשתחוויה, מצטנעת במתת-האל. "רינת, קראי לנו מה כתבת!" דווקא היא מתוך הארבעים? הרי הגב של ...