איריס קובליו
ילידת תל אביב. גרה בהרצליה.
קבלתי תואר שני בציור מאוניברסיטת פנסילבניה, פילדלפיה, תואר ראשון בקומפוזיציה מאקדמיה למוסיקה בירושלים ותואר ראשון ללימודי ספרות עברית מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
הצגתי תערוכות יחיד במוזיאון ישראל בירושלים, מוזיאון הרצליה, גלריה נחשון, ומשכן האמנים. השתתפתי בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ישראל ובגלריות רבות אחרות.
אמנית מלווה למשוררים ולכתבי עת ספרותיים.
בוגרת קורס מתא"ן למנחי כתיבה.
מורה ליוגה.
מנהלת אתר אישי של אומנות בפליקר
http://www.flickr.com/photos/iriskovalio/sets/
מבחר פרסומים
אמנית מלווה ל"מחברת החלומות" – אגי משעול, הוצאת אבן חושן
אמנית מלווה ל"שורות" – גרא גינזבורג, הוצאת אבן חושן
"הליקון 23"- רשות היחיד, אמנית מלווה.
"הליקון -ארוטיקה"- אמנית מלווה
"זמן טרופות"- דואט אמנית משורר (משה יצחקי), 2009, הוצאת חלפי
פרסומי כתיבה בהליקון, משיב הרוח, עיתון 77 ועוד.
איזה ההה אדיר! איריס, נוטפים עסיס, חושניים, רכים. אבל מעבר לזה, כמה הם אומרים, מה הם מספרים מעבר.
סוף עונה של מה בדיוק? והגרעין הקשה הזה שיצא החוצה, טוב שיצא. כמה הם נינוחים החצאים, בלי…
לוסי תודה. האפרסקים הם שלמים. הגרעין הוא של האפרסק השלישי… הוא לא יצא החוצה, הוא בחוץ אחרי שנאכל עד העצם
אז אם ככה, הבנתי הכל לא נכון…
צבעים משגעים. מאוד יפה.
איזה מרקם מרהיב יש לאפרסקים האלה בציוריך איריס חושני את ציירת את מהות האפרסק
חנה יקרה,
מהות האפרסק, מהות הליצ'י, מהות השזיף, מהות הצלחת, מהות השולחן, מהות הרצפה, מהות הבית, מהות הדלת שנסגרת,
הכל אותה מהות,
עסיסית, דוממת, נוקשה, אוהבת, מכאיבה, מאכזבת, מענגת, בוכה, נעלמ
ת
תודה יעל, ברוכה הבאה לבלוגי
נהדר, איריס, שבא לתת ביס.
(והלוואי והיינו בסוף העונה. אבל יש עוד זמן עד לחורף).
מריו שחר,
איכה ראיתה אפרסק במבואות החורף? אולי רק באמריקה חסרת עונות הלב
תודה. ממש כפי שהבטחת. רק לחשי נא לאפרסקה הימנית שתפסיק לבכות כי השיער נרטב והפן נהרס.
רצוי לפתוח את עונת "שְקו לי" סערות.
נוני תודה על תגובתך.
את חלקה השני של התגובה לא הבנתי
ההה כטוסיק מרהיב.
הפוסט הזה וקודמו העלו בי תחושה של סערה מסויימת (סערת כפור?)
סערה קרוב בצליל לשערה (שערות האפרסק)
מכאן יצא לי נסיון להשקיט קצת, לנחם,
להגיד לסערה "קפצי לי" או "שקי לי ב…"
סוף עונה. תחילתה של חדשה.
תודה נוני על ההסבר
עדין לא הבנתי את "שקי לי ב…" – אבל זה לא משנה כי כבר אין אפרסקים יפים בסופר (אולי רק בשוקים נידחים או במעדניות יקרות מזהב)
באין אפרסקים יפים נאכל עוגות אפרסקים..
אני מתבוננת ולא יכולה להפסיק ביופי הזה בפרגמנטים שהם עולם האפרסק ומלואו, עולם החושים והכמיהה אל הפרי. נזכרת ביופי של שדרות האפרסק באטלנטה. ובכל הרכות והיופי הזה מוטל גרעינו המחורץ, הקשה, המר כמו לומר אם אשכחך גרעיני תישכח ימיני
אההה
הגרעין הוא המוח
והימין רוצה לשכוח
והאפרסק רוצה למרוח
את עסיסו על פסגות ההרים
הלא לא אפשריים
:)))
גוף ליד גוף, חושני כל כך, אפרסקי שבא לגעת ,לטעום, להרגיש את בשר האפרסק המתוק והרך..
חני, אפרסק זה נשי? יש משהו בשעירות שלו שדווקא מעלה אצלי תחושה זכרית והאמת שבגדול אני לא מתה על אפרסקים. אני בהחלט מעדיפה ליצ'י או תאנים
(מעולם לא ציירתי תאנה. אולי אנסה בשבילך בקרוב, לפני שתעלם העונה)
איריס, הציורים למעלה מאוד ארוטיים ויפים ואחר כל לדעת שלפרי נולד גרעין- זה מקסים.
תמי, הגרעין לא נולד לפרי, קודם היה הגרעין שהעלה עליו את בשר הפרי. את הבשר אוכלים ואת הגרעין זורקים. בחסד זה או אחר תקבל האדמה את הגרעין שנזרק , תנביטו, עד שיצמח למצב פרי חדש, עסיסי, וראוי לציור חדש:)
יפה אסתטי מעורר את החושים.
תודה עדנה
תאווה
תודה מירי, בסוף באמת תוכלי לעשות סלט מפרותיי ולהגישו (תאווה) באחת מקערותייך המדהימות
🙂
איריסקה, הבלוג שלך מתחמם מרגע לרגע. כמה אירוטי!!!
יעלוש
הכל הפוך עך הפוך
מה שמתחמם הוא בעצם כפור אחד גדול
ובשבילך אצייר סופת קרח
I reached the peach
וישנתי חום אדום אדמדם
I plead the forgotten
וגיליתי את שמך בשערות אפרסק
peach is his taste as well
ניר,
צייר לי דלי לאכסן
בתוכו את כל כובד האפרסק
שאזכור
חרוז לי שרשרת חרצנים
שאזכור
כתוב לי אלונקה שתסיע
עסיסם
שאזכור
תפור לי גלימת אדמה
להנביט בה דמעותיי
שאזכור
לא
לא
לא
לא
לא
לא
בדידות אפרסקית מהממת!
יוסי
תודה על המהממת אבל
אני חושבת שדווקא האפרסקים כאן מאד מאד מחוברים
(כמובן הכל עניין של נקודת מבט)