הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ
הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ
הַבֵּט אָחוֹרָה
בַּהֲבָנָה
מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית
הַבְּרִיאָה
בְּרָא אֶת עַצְמְךָ
זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
הַיָּחִיד
שֶׁתּוּכַל לִבְרוֹא
כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ
גַּלֵּה אוֹתוֹ
הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה
הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ
כְּעַל שִׁעוּר רַע
עַל מַה שֶּׁהָיָה
כְּעַל עוֹנֶשׁ
הַרְחָקָה
עֲמִידָה בַּפִּנָּה
נוֹקְאַאוּט בַּסִּבּוּב הָרִאשׁוֹן
תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא
כְּאֶחָד שֶׁחָלָה
מתוך הספר "מופע"
אמנות מלווה: איריס קובליו, אקוורל, שעון נטול זמן ,בתוך אריזת בנטון משנות התשעים
יפה מאוד השיר, והיצירה שלך והמפגש. תודה.
תודה לי, נפגשתי בשיר הזה שוב, ערב יום כיפור
תוקן
🙂
:))
יפה , יפה מאוד. השיר יפה. ואולי גם האיור.
אם כי אני לא מוצא את המפגש.
איריס, שיר מעולה של יונה
הבחירה שלך בציור הזה מעניינת
אולי הייתי אומרת אפילו נכונה, למרות שאיני יודעת מה היו האפשרויות הנוספות ואני נזכרת בשורה של עמיחי
"מה שלא היה של גוף, לא ייזכר.."
שולמית, השיר של יונה וולך בא אלי "במקרה" לפני כניסת החג. התאים למה שהיה לי להגיד. אפשרויות תמיד יש אינספור, אבל רגע הבחירה הוא אחד יחיד ומיוחד
המפגש הוא אסוציאטיבי מקומי. אם ההיתתי פוגשת בשיר הזה העוד שבועיים אולי לא הייתי משתמשת באיור הזה
זה כמובן דבר אישי
אמנם כתוב יונייטד קולורס אוף בנטון, אבל זה נראה כמו מראת מכונית, מה שנותן לדמויות מרחב פיסי ורעיוני. מבריק.
השיר הזה של וולך אינו מפסגותיה, אבל גם כך אומר משהו למישהו באופן שמגיע.
"מראת מכונית"- מעניין מאד אמיר, זה בהחלט פורמט שאני בודקת (מה שמשתקף במראה הוא לא תמיד מה שרוצים לראות, אבל עדיף לראות- אחרת תאונה..)
וזה כוון לעצמי
או למראה המשתקפת מתוכי:)
איריס נוקאאוט בסבוב הראשון, האיור מבריק
חני, זה כמובן לא איור, אלא עבודה העומדת בפני עצמה, צויירה לפני די הרבה שנים. החיבור בין השניים, בתוספת המילה "איור" זה מה שנותן את הלגיטימציה לקחת טקסט לא שלי ולהשתמש בו בבלוג שלי. בגלל הדיאלוג.
זו היתה החלטה של רגע.
יפה מאוד, איריס. באמת יפה.
לרגע חשבתי שהמסגרת היא קלמר… הרי כל החיים שלנו הם שיעור אחד ארוך, לא? זה פחות או יותר גם מה שיונה וולך אומרת.
נכון עדנה. זה אחד הדברים שהיא אומרת. קלמר? באינספור אפשרויות אפשר להפתיע ולהסוות
בעיניי זה שיר חכם.
תודה, גם בעיניי
אחד משיריה הגרועים של גב' וולך. היא נקראת פה כדודה מטיפת מוסר.
לפחות האיור שלך יפה.
תודה למגיב האלמוני. לפחות ביום כפור אפשר לנסות להגיד אמת ולהזדהות.. הכל מותר
איריס, אני לא אוהבת את השיר, אוהבת את הציור.
שנה טובה לך.
היי תלמה. תודה על תגובתך. לא כל כאחד אוהב את אותם השירים. לכן יש לנו מגוון אינסוף
אוהבת את השיר
הציור מקסים ומטריד, לי הוא נראה כמבט מתוך החלון האחורי של אוטובוס "אגד"
אוטובוס אגד, ריקי? כבר כתבתי לעדנה: אינספור אפשרויות להסוות.
"שמחה" שזה מטריד
באשר אכרע שם אפול
כרעתי
נפלתי
עמדתי
בפינה
הבטתי
לאחור
הכיתי
על
חטא
אך
הגבות לא הפנו מבטם
הקשו את ערפן
על זה יונה וולך כתבה:
"תקן כאחד שהבריא
כאחד שחלה"
מדהים לראות איך מהשנייה הראשונה
היא נותנת לך נוק-אאוט
מיד מבחינים בחושים המחודדים של משוררת
שנמצאת מעל הזמן
ואיריס, היצירה מקסימה ומרגשת
בלי מילים הצלחת לקפל באובייקט הקטן והנוסטלגי הזה פיסת חיים
שאולי בזכותו יתארך לה הנצח:)
שנה טובה ופורייה
שלך
נטע
תודה נטע שבקרת בבלוגי. כן, שיתארך לה הנצח.
ביום שישי פתחתי וקראתי באוסף :תת ההכרה נפתחת כמו מניפה. רוח הנצח בהחלט נשבה מהשירים.
אני אוהבת את האמת העולה משירה של ולך האומרת: לא להביט אחורה בזעם ,כי אם מתוך תובנה חדשה על מנת לברוא מחדש מתוך החולי שהיה עולם חדש, והציור שלך הוא חלון ראווה לעצמנו במסע הזה שנקרא חיים: מקדימה מאחור- כל הדיוקנאות האפשריים – אהבתי את השילוב, איריס, בוקר של יום טוב שיהיה לנו
חנה יקרה בקר טוב. אני שמחה שאת אוהבת את השילוב. מקווה שעבר עליך יום כפור משמעותי ובלתי מתפשר
יום כיפור אינו תלוי בזמן מסוים, הרהורים על מעשינו ,איריס, צריכים להיות כל השנה רק שהתאריך הספציפי נותן ,לדעתי, תוקף קולקטיבי והכרה קולקטיבית לתהליך הזה של חשבון הנפש המתרחש לאורך כל שנות חיינו- זוהי פרשנותי.