דברים משתנים בחיים. גם אם דברים לא יהיו אותו דבר בדיוק, הם יכולים להיות אחרים ואפילו – אפילו יותר טובים.
מחזיקה אצבעות שיהיו עוד הרבה אוהבים, מסוגים שונים, ושתהינה אהבות גדולות שונות ונפלאות.
חיבוק גדול גדול לך, יקירתי.
קשה ממש לחיות בגעגועים אינסופיים כאלו. הרצון לקשר, לאהבה, למגע, לאמונה…
אבל אפילו אם מאמינים שיש אידיאה כזו, שיש תמונה אמיתית אליה נשאף – יש בזה מן הנוחם. לא כך?
אפילו לוחות האדמה שאנחנו נצמדים אליהם ומתקוטטים עליהם לא מפסיקים לנוע, נבלעים כאן ומבצבצים שם. השינויים נותנים לנו פרספקטיבה. ומשמעות.
ואת צודקת לי, זה לא עוזר.
זה כל כך יפה כמו שזה נכתב, פותח להמון אפשרויות, והאפילו הזה חזק.
אבל יש לי אבל…אבל שנכתב מההבנה שלי שיש לשאוף לפחות תלות בחיים. משפט כמו זה אמרתי פעם בסדנה של ביירון קייטי: אף אחד לא אהב אותי כמוהו ואף אחד לא יהיה אחריו אין אהבה שהיא יותר גדולה מזו שהייתה לי ולכן לא תהיה. והבחורה שהעבירה את הסדנה שאלה אותי האם אני יכולה להיות בטוחה במשפט הזה שממרר לי את המחשבות. וחשבתי פנימה עמוק והבנתי שמכיוון שאינני מסוגלת לראות עתיד אינני יכולה לדעת זאת בוודאות. אז אולי עוד יהיה מי שיאהב אותך כמוהו ואולי אפילו הוא ואולי אפילו תהיי נאהבת יותר ואולי אפילו הוא ואולי כל זה בכלל לא משנה כל עוד את אוהבת את עצמך, ולדעתי האישית, אם אנחנו מסוגלות לאהוב את עצמנו חזק אף אחד לא יוכל לאהוב אותנו ככה,אפילו בלי שום אפילו:)
🙂
יש דבר כזה לי? (שיר שהוא בסך הכל שיר?)
כנראה שהשיר שלך לקח אותי מאוד חזק למקום שבו לא שרתי, ומה שכתבתי לי, בלי חלילה כוונה לתקן אותך, אלא רק לשתף באותו הרהור ברגע שחלף לו כך מעלי:)
השיר מבטא רגש של רגע, וההרהור כבר יש בו תוצאה של תהליך מחשבתי ורגשי. כשאמרתי "אל תתקני אותי" (בחיוך כמובן) התכוונתי שאת מובילה אל סוף התהליך, ואילו אני התכוונתי לתת קול ומקום לאותו צבע קיצוני יותר של רגש.
ואכן נתת:) ומעבר לכך נדמה לי שברגע שקורא ממשיך אותו או ממנו השיר הצליח הרבה מעבר לאותו רגש של רגע.
ולתקן? חייכתי עמוקות עוד לפני שכתבת חיוך, כי בשביל לתקן צריך להיות קודם מקולקל ואת לא נשמעת כזאת בכלל:)
דברים משתנים בחיים. גם אם דברים לא יהיו אותו דבר בדיוק, הם יכולים להיות אחרים ואפילו – אפילו יותר טובים.
מחזיקה אצבעות שיהיו עוד הרבה אוהבים, מסוגים שונים, ושתהינה אהבות גדולות שונות ונפלאות.
חיבוק גדול גדול לך, יקירתי.
תודה רותי.
יש סוג של "אף פעם" שהוא ביטוי גוון של רגש, לאו דווקא באמת אף פעם.
חיבוק בחזרה – איזה כיף החיבוק.
ואני התכוונתי גם, שגם אותו אחד ואותה האהבה הם לא אותו הדבר כל הזמן. לא שחייבים שינוי, אלא שכולנו משתנים ושזה פשוטו כמשמעו – שונה. לא אותו הדבר…
and nothing's quite as sure as change 🙂
מה כל כך מוקדם בבוקר?:-)
אם אתמול היה היום אז אפילו הוא היה יכול בקלות
בוקר טוב אבנר 🙂
ו-מה?
נו אז חייכנו על הבוקר, שלחנו לך הרבה אהבה וחיבוק במכתב כי לא היו בדאר קופסאות מספיק גדולות.
גודל הקופסה לא קובע את גודל החיוך :)))
תודה אבנר, חיבוק גדול.
חחחחח גדול.
מה יעלה?
לא חלמת את זה בלילה?
זה שאהב אותי ככה כבר מת. והמון זמן לא חלמתי עליו. 🙁
טוב, זה מזכיר את המחזה של קישון, על מה היה קורה לו רומיאו ויוליה לא היו מתאבדים אלא חיים יחד עד זקנה.
מה קורה שם במחזה? זה בטח מצחיק…
תודה על התזכורת מהי סופיוּת אמיתית 🙁
נו, הם מתחילים להיות נרגנים זה על זה, לא לסבול זה את זו, דברים כאלה של זוגיות בת מיליוני שנים.
אני מדמיינת את רומיאו רוטן במבטא יידישאי: לההוא היה שכל… נו… אותלו. :))
אולי גם בגלל שהפרספקטיבה של "אני" השתנתה, ולא רק "אתה".
אהבתי את המלה שבחרת לכותרת מבין המילים הנתונות בקצרצר.
מעניין ויפה מה שאת אומרת. ותודה. 🙂
תפלאי אפילו עוד יותר
למירי חיוך חם
מקסים!!!
גם את חני.
מזדהה עם הכמיהה הלא נגמרת לאהבה האולטימטיבית.
לפי אמונתי, נותר בנו חותם, רושם, של אהבה שמיימית, שלא אפשרי לחוותה בעולם הזה במלואה, אבל אנחנו יודעים למה להתגעגע ..
ובקטן, כמה נעים כשמצליחים לייצר גם כאן רגעי אהבה ורוך וחסד, אז מרגישים ניצוץ קטן ממה שבעצם מובטח.
גם בדברים הכי קטנים כמו אהבה לפרוסת עוגה מוצלחת :))
לי מתוקתי, מזדהה לגמרי, פעם שנייה ברציפות. וכל הזמן חושבת, מה יענה?
ומה על האהבה שלי? גם היא לבטח כבר לא תאומתה של האהבה ההיא.
אוי איריס, להסתכל מהכיוון ההוא, זה גם כן לא פשוט… 🙂
איזה יופי רונית.
גם אני חושבת על זה לפעמים, פעם למדתי אפלטון ולפעמים אני מרגישה שהכול "נוטל חלק באידיאה של האהבה". 🙂
וגם האידיאה של האהבה לפרוסת עוגה למשל 🙂 כרושם של אהבה מעולם העליון 🙂
פרוסת עוגה… עוגה שלמה… :))
קשה ממש לחיות בגעגועים אינסופיים כאלו. הרצון לקשר, לאהבה, למגע, לאמונה…
אבל אפילו אם מאמינים שיש אידיאה כזו, שיש תמונה אמיתית אליה נשאף – יש בזה מן הנוחם. לא כך?
זה מנחם, בהחלט…
שיר יפה.
אם אהבתנו היא נהר,
אז אף אחד לא יאהב ולא יואהב כקודם. אולי
להרחיב
להעמיק
לעלות
הוא הפתרון הזורם.
היי גרא, אכן זה שיר שנכתב ממקום נאחז ולא ממקום זורם, ותודה על תחושת הנהר שהבאת…
אפילו לוחות האדמה שאנחנו נצמדים אליהם ומתקוטטים עליהם לא מפסיקים לנוע, נבלעים כאן ומבצבצים שם. השינויים נותנים לנו פרספקטיבה. ומשמעות.
ואת צודקת לי, זה לא עוזר.
חיוך אליך נעם.
יפה. השורה האחרונה הופכת את הכל.
מכירה את זה?..http://www.youtube.com/watch?v=mmjvKecjBGs
אחחח..למות על הקול שלו
היי סיגל. תודה, לא הכרתי 🙂
זה כל כך יפה כמו שזה נכתב, פותח להמון אפשרויות, והאפילו הזה חזק.
אבל יש לי אבל…אבל שנכתב מההבנה שלי שיש לשאוף לפחות תלות בחיים. משפט כמו זה אמרתי פעם בסדנה של ביירון קייטי: אף אחד לא אהב אותי כמוהו ואף אחד לא יהיה אחריו אין אהבה שהיא יותר גדולה מזו שהייתה לי ולכן לא תהיה. והבחורה שהעבירה את הסדנה שאלה אותי האם אני יכולה להיות בטוחה במשפט הזה שממרר לי את המחשבות. וחשבתי פנימה עמוק והבנתי שמכיוון שאינני מסוגלת לראות עתיד אינני יכולה לדעת זאת בוודאות. אז אולי עוד יהיה מי שיאהב אותך כמוהו ואולי אפילו הוא ואולי אפילו תהיי נאהבת יותר ואולי אפילו הוא ואולי כל זה בכלל לא משנה כל עוד את אוהבת את עצמך, ולדעתי האישית, אם אנחנו מסוגלות לאהוב את עצמנו חזק אף אחד לא יוכל לאהוב אותנו ככה,אפילו בלי שום אפילו:)
היי סיגל, תודה, ואני מסכימה אתך, אבל אל תתקני אותי כל כך מהר – זה (בסך הכול) שיר…
🙂
יש דבר כזה לי? (שיר שהוא בסך הכל שיר?)
כנראה שהשיר שלך לקח אותי מאוד חזק למקום שבו לא שרתי, ומה שכתבתי לי, בלי חלילה כוונה לתקן אותך, אלא רק לשתף באותו הרהור ברגע שחלף לו כך מעלי:)
השיר מבטא רגש של רגע, וההרהור כבר יש בו תוצאה של תהליך מחשבתי ורגשי. כשאמרתי "אל תתקני אותי" (בחיוך כמובן) התכוונתי שאת מובילה אל סוף התהליך, ואילו אני התכוונתי לתת קול ומקום לאותו צבע קיצוני יותר של רגש.
ואכן נתת:) ומעבר לכך נדמה לי שברגע שקורא ממשיך אותו או ממנו השיר הצליח הרבה מעבר לאותו רגש של רגע.
ולתקן? חייכתי עמוקות עוד לפני שכתבת חיוך, כי בשביל לתקן צריך להיות קודם מקולקל ואת לא נשמעת כזאת בכלל:)
עכשיו גם אני חייכתי עמוקות ותודה כפולה ורבה. 🙂
ובאותו רגע של בוקר האבל היכה כברק.
המילה כבר עשויה להישמט או לבנות…