תשובת הלב חוקרת את החיים ,וכותבת עליהם
נפלתי למשכב ובטווח שמעתי קולות, ההתנהלות החרדית הפלרמנטרית של היום מזכירה את שנות השמונים, אין בה שום חידוש, אמר קול אחד, איך הגענו לזה, קיצוץ קצבאות ילדים, וכעת קיצוץ הבטחת ההכנסה…
יתד נאמן לא יותר טוב מעיתונאות ותקשורת חילונית, המשיכו הקולות ובכל זאת , מי שנדחק לפינה, בקושי נשמתי, מסתבר שהא.ק. ג . האחרון לא פוענח נכון ורופאת המשפחה שהציצה בו טענה שיש לי נטייה לירידה בדופק, זה דורש עוד פענוח, מאז ומתמיד קנאתי בדמויות מלאות אנרגיה, היכן הנלהבים?
וכאב לי איפה שכאב נורא, והייתי מסוממת קלות , וחשבתי על כל הנדכאים , ואז פתאום הילד הגיע והדביק פרחים על הדלת, וחדר המדרגות העלוב כוסה צמחיה. שבועות ובסיטי אין שום חג שלא נחגג,וחשבתי שמי שלא חי כך בכל זאת מפסיד וזה לא פוליטי כלל.
…
מה שכן פוליטי אבל יותר אנושי מפוליטי הוא העניין הפונדקאי שעלה לדיון. זה קצת מוזר שממשלה שמקצצת בקצבאות ודוחקת נשים חסרות כל לבצע הפלות מיותרות, מתוך דוחק כלכלי, גוררת אותן גם להשכיר את הרחם שלהן לכל דורש מכל סוג שהוא כשהן מגיעות לסף רעב.
יצא לי להכיר מרחוק שתי נשים שהסכימו למהלך הזה, והן אכן היו מרוששות, והתנדבו מתוך חוסר ברירה, אחת מהן תאלץ ללדת בקרוב בניתוח קיסרי שיסכן את בריאותה.
אני כן מבינה זוגות נואשים שרוצים ילדים, בכל דרך אפשרית אך הפרדוקסים מרובים בעיקר נושא הילודה , מחד הגבלות על מספר טיפולי הפוריות שמאשרים לכלל הזוגות, מאידך הבנה מלאה לצורך של כל בריה להביא ילד בכל דרך שהיא.
המדינה מצד אחד מעודדת התרבות, ומאותת לך שבלי יילד אתה כלום, אבל השאלה העקרונית היא איזה ילד, ומאיזה רחם?
כפי שכבר נאמר, הרבה הרבה לפני: אין היגיון בשיגעון