מדוע הכריז נסראללה על 'ניצחון אלוקי' על חורבות הרובע השיעי בתום מלחמת לבנון השנייה?

מדוע הכריז חסן נסראללה על 'ניצחון אלוקי' על חורבות הרובע השיעי בתום מלחמת לבנון השנייה ?

דן אלבו

20 ספטמבר 2006

מה הייתה תכלית הכרזתו של נסראללה על 'ניצחון אלוקי' בתום מלחמת לבנון השנייה? האם משתמע מדבריו שאלוהים בעיניו נוטל חלק במלחמותיו של האדם? ואם כך, האם ניצחונותיה של ישראל מעידים לדידו שהאל עומד לצדה של ישראל? אכן אמונה ומציאות מעוררים לא פעם סתירות ופרדוקסים.

שעות אחדות לאחר הפסקת-האש בתום מלחמת לבנון השנייה, ב-14 באוגוסט 2006, מנהיג חיזבאללה התחייב בפומבי לשקם את בתיהם של תושבי הרובע, ובאותו זמן העביר לתושבים דמי שכירות לתקופת הביניים. ב-22 בספטמבר 2006 מנהיג חיזבאללה ערך כנס ענק ברובע דאחייה, בו הכריז על "ניצחון אלוקי" במלחמה מול ישראל. נסראללה ציין כי בידי ארגונו 20,000 רקטות, ומתח ביקורת על ממשלת לבנון על כך שעליה לקבל אחריות ולהרכיב ממשלת אחדות. הפצצות מטוסי חיל האוויר הישראלי במלחמת לבנון השנייה החריבו את הרובע השיעי בביירות. ובכל זאת בסיומה המובסים תלו על ההריסות כרזה, הנושאת את הכיתוב 'ניצחון אלוהי'. לאור זאת, עולה התמיהה: הכיצד החיזבאללה הגדיר את תבוסתו כ'ניצחון אלוהי'? או שהשייח' חסן נסראללה אינו מבין מה משמעות המילה 'ניצחון' או שאלוהי החיזבאללה סובל מאלצהיימר! או שבכוונת מכוון בעיני נסראללה לעובדות אין חשיבות, מתוך הכרה ששקרים יכולים להפוך ל"אמת" אם רק חוזרים עליהם מספר רב של פעמים. ניצחון במלחמה, מחייב לא רק ניצחון דה פקטו בשדה הקרב, הרס סדר הכוחות של האויב ושלילת רצון הלחימה שלו אלא דורש לא פחות מכך, גם לצייר תמונת עולם משכנעת של ניצחון כדי שזו תשתרש היטב בלב רוב הציבור. כדי לנצח מחובתו של מנהיג למכור תמונת עולם סובייקטיבית של ניצחון שתעניק את הפרשנות הרצויה להרס, לחורבן קרי, ולמציאות הריאלית והאובייקטיבית. במסריו הפוליטיים נסראללה חתר להשריש תמונת עולם, להבליט ערכים, נורמות והתנהגויות מסוימות במטרה להביא את דעת הקהל שלו לידי אמונה בתמונת עולמו. מהרגע הראשון לאחר המלחמה, לחם נסראללה בשדות התקשורת כדי למנוע השתרשות נרטיב של תבוסה בעיני תומכיו וחייליו ולא פסק בה בעת מלנופף בנרטיב של ניצחון לעיני עמו  ולעיני האויב הישראלי. חסן נסראללה ידע היטב, שלצד חובת שיקום החורבן שהותיר צה"ל בלבנון, חשוב לא פחות הוא, לדרבן ולעודד את המיעוט השיעי בלבנון לשקם את היוהרה שלו, את כבודו העצמי ואמונתו בניצחונו הקרוב. חסן נסראללה יש להניח, ידע היטב ששיקום מקיף ויסודי מתחושה של תבוסה, אינו אפשרי בלא הסרת אווירת החורבן ואובדן האמונה של המובס בעצמו ובעתידו מבחינה פסיכולוגית. חסן נסראללה, איראן, וסוריה התחננו להפסקת אש, ישראל הביאה אותם לידי אפיסת כוחות ועם זאת, מנהיג החיזבאללה לא חדל  מלהכריז מעל כל במה, שניצח במלחמה!

במושגים צבאיים קלאסיים ישראל הביסה את הדיביזיה המערבית האיראנית הקרויה, החיזבאללה תבוסה מוחצת. עיתון לה פיגרו הצרפתי מיום 14 באוגוסט דווח על הרס המוערך בעשרה מיליארד דולר כמחצית מהתוצר הלאומי הגולמי של לבנון. ישראל השמידה כמעט לחלוטין את רובע דאחיה. ערכו הריאלי של הרובע בתחום הנדל"ן עולה על חצי מיליארד דולר. ישראל הרגה מעל חמש מאות לוחמי חיזבאללה, גרמה ללבנון הפסדים כלכליים בתשתיות ובאובדן הכנסות עתידיות שילוו אותה עוד הרבה זמן, התיירות ללבנון נפגעה לטווח ארוך. ישראל הרסה את תשתית המאחזים של ארגון הטרור השיעי לאורך גבול ישראל.

בעקבות המלחמה, השסע בין תנועת החיזבאללה למערכת הפוליטית הלבנונית התרחב. נציג חיזבאללה תבע בעקיפין את הוצאתו להורג של מנהיג הדרוזים וואליד ג'ונבאלאט בגין מפגש עם חבר כנסת ישראלי בזמן מלחמה. מנגד ג'ונבאלט האשים את נסראללה כסוכן בשירות איראן. בתום המלחמה התנועה מצאה עצמה מבודדת בזירה הפנים לבנונית ואפילו בקרב האוכלוסייה השיעית החילונית נשמעות טרוניות על הכסילות שבעצם חטיפת שני החיילים הישראלים. הטון האפולוגטי של נסראללה בראיון החי שנתן ב- 27 באוגוסט 2006, מעיד יותר מאלף מלים על אובדן האימון שהוא חש כלפי שיקול הדעת שלו, חכמת המעשה ומנהיגותו. על הכסילות שלו מדברים בגלוי בעולם הערבי ובלבנון, איך בגלל שני חיילים יהודים הכסיל הזה הביא לחורבן של ארץ ערבית שלמה!

הסכם הפסקת האש בחסות מועצת הביטחון הביא להתפרסות צבא לבנון על שטח הפעולה של הדיביזיה האיראנית בדרום לבנון. לראשונה מאז ימי "הפתח לנד" השמחים לממשל הלבנוני נפתחה אפשרות לממש את ריבונותו המלאה על דרום לבנון. לראשונה נכנסו כוחות יוניפי"ל וחצצו בין סוריה ולבנון, כדי למנוע את חימוש החיזבאללה מחדש.

המושג ניצחון בעידן הסי. אן. אן, אינו קשור לתבחינים אובייקטיביים ולכן גם מי שהובס יכול לטעון לניצחון. כל ראיה מצולמת פגיעה מתועדת באויב, יכולה לבסס הוכחה לפרשנות על ניצחון. גם פגיעה קלושה בעורף האויב הוא ניצחון. בלא להכניע את מדינת ישראל, בלא לכבוש ולו מטר מרובע אחד מאדמתה, למרות שהחיזבאללה התחנן להפסקת אש – על פי הגדרתו החדשה של המושג ניצחון – די בתמונות כלשהן של הרס, כדי שנסראללה יוכל ליצור נרטיב של ניצחון. מנהיג תנועת הטרור השיעית מנסה ליצור גרסת ניצחון גם כאשר ישראל נשארה בתום מעשי האיבה עם כל יכולותיה הצבאיות, הכלכליות והמדעיות, איתנה ומוכנה למלחמה נוספת עם מספר מדינות בו זמנית. "ביקום הסי-אנ-אני", לא משנה כלל מי נותר באפיסת כוחות ומי במלוא אונו בתום מעשי האיבה! הביטוי הוויזואלי למצב המגוחך הזה הוא, תליית כרזת הענק ברובע דאחיה, שעליה נכתב "ניצחון אלוהי" על רקע בניינים הרוסים עד היסוד כמו לאחר רעידת אדמה. אם אפשר להביס כך את אלוהי החיזבאללה, אזי כרזה הנושאת את הכיתוב 'ניצחון אלוהי' מעלה את האפשרות שאלוהי החיזבאללה סובל מאלצהיימר.

בתום המלחמה נסראללה עשה מאמץ ניכר לשקם את היוהרה שאפיינה את דמותו התקשורתית ומרכיב בולט בכריזמה שלו. האיומים, הבוז, הלעג המושחז כלפי ישראל, ההתנשאות של מי שבטוח שכל האמת מונחת בכיסו ובכיסו בלבד, שירתו אותו היטב בבניין המוניטין שלו. ביום שישי הקרוב, ב-ראש השנה העברי, הוא מתכנן כינוס המוני ברובע דאחיה כדי לחגוג את "הניצחון" ההיסטורי על ישראל. עצרות העם יהיו כמו בעבר הפלטפורמה לניהול הספין התקשורתי של החיזבאללה כלפי יריביו מבית וכלפי ישראל. כניסתו המחודשת לזירה הווירטואלית מדאיגה. הניסיון שלו לכונן נרטיב של "ניצחון" על ישראל הוא האמצעי היחיד להישרדות, עבורו אישית ועבור תנועתו בחברה הלבנונית! למרות הדיכאון הכללי ששורר בלב השיעים בלבנון בעקבות תבוסתם במלחמה. עמל של עשר שנים בתחום החברתי ירדו לטמיון. העורף הציבורי של החיזבאללה נפגע ישירות מהתקפותיה של ישראל. לפועל השיעי בדרום לבנון שהכנסתו מגיעה בקושי ל- 6 אלפים דולר בשנה, התברר שנאומים מלהיבים מדי יכולים להסתיים בחורבן כפר הולדתו ובהרס יבולי הקיץ של מטעיו. לתושבי בירות השיעים הסתבר שלאלוהים אין רחמים מיוחדים על העיר השיעית המבוצרת שבנו ברובע דאחיה. הרס התשתיות הנרחב והפגיעה האנושה במוניטין של לבנון כארץ תיירותית תוססת, מערבית ופתוחה באמצע עולם ערבי שמרני, פגעו במעמד הביניים, לא פחות מאשר בפלאחים ובייצור החקלאי של דרום לבנון. ביקום החדש, אפשר להרוס כמעט מדינה שלמה ומי שהביאה עליה את החורבן עוד יכול להניף ידיים מעלה בתנועות ניצחון ולהיחשב לסאלאח-א-דין! בשכונה המזרח תיכונית שלנו, חלומות בהקיץ ומשאלות לב הופכים בהרף עין לממשות, באמצעות כזבים, קריאות מתלהמות והבטחות חסרות כיסוי.

לתושבי ביירות השיעים הסתבר שלאלוהים בשמיים אין רחמים על העיר השיעית המבוצרת שבנו ברובע דאחיה. הרס התשתיות הנרחב והפגיעה האנושה במוניטין של לבנון כארץ תיירותית תוססת, מערבית ופתוחה באמצע עולם ערבי שמרני, פגעו במעמד הביניים, לא פחות מאשר בפלאחים ובייצור החקלאי של דרום לבנון.

במזרח התיכון פס-הקול חשוב מהתמונה והתמונה חשובה מהמציאות. בעידן הסי.אנ.אן, תמונת הרס של קומה שנייה במבנה בקרית שמונה מאפשרת לקריין לספר לצופיו שקריית שמונה הושמדה. על פי הגדרתו החדשה של המושג ניצחון. בעידן הסי. אן. אן, גם פגיעה קלושה בעורף זהו ניצחון, כל ראיה מצולמת המתעדת פגיעה באויב, יכולה לבסס הוכחה לפרשנות על ניצחון. כי ניצחון פסיכולוגי-תקשורתי חשוב מניצחון פיזי. אין צורך להביס את האויב, די לראות בטלוויזיה ולהראות לעצמך ולעם שלך שהצלחת להכות את האויב למרות נחיתותך. הנשק הבליסטי מעמעם את מושג הניצחון הקלאסי שבו האויב הנכנע חותם על תנאי כניעה בטקס כניעה משפיל, כמו גרמניה בתום מלחמת העולם הראשונה, עיראק בתום מלחמת המפרץ, או שהסד"כ שלו הושמד לחלוטין או נוטרל מיכולת פעולה בסיום מעשי האיבה.

ההגדרות ההיסטוריות הללו שהיו תקפות מאז צמיחת הציביליזציות הגדולות במזרח הקדום – נוצחו על ידי הטלוויזיה. הטלוויזיה הגדירה מחדש מושגים מוסריים כמו, אשמה, חפות, אשם, וקורבן, מנצח, מנוצח או מובס. ישראל המותקפת מוגדרת כתוקפנית. על פי המוסר של יקום התקשורת, אי אפשר להיות בה בעת חלש ואשם. אי אפשר להיות כפרי לבנוני בגיל העמידה, עני חסר שיניים, בעל חזות עלובה ולהחזיק בסלון ארסנל נשק משפחתי בשווי של חצי מיליון דולר הכולל עשרות רקטות קטיושה ומשגר או שניים בחצר, שנועדו לשם דבר אחד ויחיד – לרצוח יהודים!

על פי חלוקת האשמה והצדק הזו, כפרי מוזנח עני ועלוב לא יכול להיות מוגדר בעקרון כאשם, רשע או תוקפן. על פי עולם המושגים הזה, אי אפשר להיות מותקף וצודק וגם חזק ותוקפני. מצפים אולי שישראל תותקף מבלי להגיב עד להתפוררותה המוראלית ולבריחת תושביה היהודיים.

תגובה תוקפנית שנועדה למנוע מלחמת התשה, שתכליתה להפוך את החיים בישראל לגיהינום, בצורת מלחמה נטולת הפסקות תוגדר מיד על ידי התקשורת כנטולת פרופורציות – על פי המוסר החדש של יקום התקשורת, תגובה נטולת פרופורציות אינה מוסרית. על פי המוסר החדש אם הורגים לך שני אזרחים מידי שבוע עליך להגיב באותה מידה ולהרוג מקסימום שניים שלושה אזרחים מידי שבוע בקרב אויביך. אם כופים עליך מלחמת התשה היסטורית, דימום איטי וארוך, עליך לקבל זאת בהכנעה גמורה ולפעול על פי האסטרטגיה המשרתת את יעדי האויב. אם תבחר להעניש את התוקפן על תוקפנותו הבלתי פוסקת על ידי גביית מחיר יקר על ההתעללות הנפשית בך, תוגדר כתוקפן.

יקום התקשורת, שלא ברצונו מעודד תוקפנות ומעשי איבה, משום שהוא סלחני או אינדיפרנטי כלפי אלימות נפשית המופעלת כלפי האוכלוסייה הישראלית לאורך עשרות שנים בתנאי מלחמה מוגבלת, וספורדית, כי פגיעה נפשית מתמשכת במינון נמוך בעם שלם, במשך כמעט שישים שנים, ביקום הוויזואלי- טלוויזיוני, מה לעשות – לא ניתן לצלם.

הניסיון הכן של התקשורת הישראלית לדון בלקחי המלחמה, נתפס על ידי אנשי תקשורת מסוימים כהזדמנות להקהיל את ההמון בכיכר העיר סביב גיליוטינה. התקשורת הישראלית משמשת עבור החיזבאללה שדה התייחסות לא פחות מהתקשורת הערבית. השיח הפנימי שלנו בתקשורת הישראלית בנושא המלחמה, מעצב את תפיסת המציאות של מנהיגי החיזבאללה ומשכלל את התובנות שלהם כיצד לגבש ולתחזק את נרטיב הניצחון שלהם. באופן דיאלקטי נרטיב התבוסה וההפסד המונח ביסוד חיפוש האשמים בשיח הפנימי שלנו מחזק את נרטיב הניצחון של ארגון הטרור השיעי חיזבאללה.

במהלך שידור חי בערוץ הטלוויזיה הממלכתי, העיתונאי חיים יבין שגה פעמיים וקרא לעמיר פרץ בשם יהושע פרץ, הנוכחים בשידור תיקנו אותו ושוב שגה וקרא לו יהושע פרץ בשנית. משום מה, עמיר הזכיר לחיים את יהושע מנהיג פועלי נמל אשדוד בשנות השישים והשבעים. אישית, לא זכור לי שאי פעם חיים יבין דיבר על י.ל. פרץ וקרא לו בטעות יהושע פרץ. דומה שהניסיון לדון בלקחי המלחמה הפך לאמצעי ליצור נרטיב של תבוסה וכישלון, כדי לראות את ראשם של אולמרט, פרץ וחלוץ מתגלגל בסל הקש שלמרגלות הגיליוטינה. לטווח ארוך זיהוי המושג ניצחון ולו חלקי עם האסלאם האפוקליפטי, גם אם באופן לא רצוני, יש בו משום הזמנת מלחמת "נצח" נגד ישראל. לא די בכך, שהלבנונים הובסו באופן אובייקטיבי, חשוב לא פחות, שיגמלו מהשקרים של עצמם ויכירו בתבוסתם בעצמם.

אין חולק שחקירה ובדיקה צריכים להיעשות, כולל מסקנות אישיות, אבל בשביל זה לא צריך לבנות נרטיב של תבוסה! אין סתירה בין ניצחון וכשלי ביצוע. מתאגרף כבד יכול לעלות לזירה ולעשות אין ספור שגיאות טקטיות ולחטוף מכות נמרצות ואף לשבור לסת במהלך הקרב ולצאת מנצח! אין סתירה בין ניצחון להתנהלות כושלת בזמן קרב!

צריך לבדוק למה צה"ל לא רכש מערכות הגנה רקטיות כדי להגן על תושבי שדרות וקריית שמונה, צריך לבדוק למה המדינה לא תקצבה רכישת 15 מערכות נאטולוס נייחות בעלות של מיליארד שקלים. אילו עשתה כן, יש אפשרות והנופלים מקרב אזרחי ישראל (160) היו עוד חיים בינינו ועלות המלחמה הייתה נחסכת מהקופה הציבורית. צריך לבדוק למה עם ישראל לא נמצא ראוי להגנה מפני האיום הרקטי. צריך לבדוק מי סידר את ארגז הכלים של צה"ל וקבע אלו כלים יהיו בו, אלו לא ואלו יוסרו ממנו?

דומה שהתקשורת הישראלית לא חוסכת במאמצים לבנות נרטיב של תבוסה, במטרה להעיף את ראש הממשלה אהוד אולמרט, שר הביטחון עמיר פרץ והרמטכ"ל דן חלוץ מתפקידיהם. התקשורת אולי תצליח להעיף אותם מתפקידיהם, אבל עבור האסלאם האפוקליפטי יהא זה בחינת "אישורו של המובס בתבוסתו" ועבור נסראללה תהא זו תרומה ישירה לשיקום היוהרה החרבה שלו בפני תומכיו וחייליו המדממים. "אישור המובס בתבוסתו" מצד התקשורת הישראלית, ייתן לדעתנו "רוח גבית" לאסלאם האפוקליפטי ויחזק את אמונת חיילי החיזבאללה, באפשרות חיסולה של מדינת ישראל בבוא יום.

• סוף –