בננות - בלוגים / / ומבקש ומתחנן וצועק
אביה בן דוד
  • אביה בן דוד

    אביה בן דוד, כותבת. פרסמה את ספר השירה ''אהבה, שטנה וסמים קלים'', את הנובלה ''עט, עפרון ורעל'' ואת ספר השירה ''לפתח חטאת רובץ'' (בהוצאת ''סיטרא אחרא). עובדת כעורכת 'את', מעריב

ומבקש ומתחנן וצועק


בלילה, שזה זמן בו קשה לישון, לאחר כאב ראש מתפלפל  שלא החליט היכן בדיוק הוא מנסה לתקוף, נפל עלי רעד קל. אינני נאהבת. אינני מקבלת משהו שאני צריכה. הריצפה, הקיר מולי, מאחורי המחשב, קרובים כולם. ואם זאת משהו בי לא מקבל את המנה שלו של אמיתות לא מוחשית שעשויה היתה בדיוק עכשיו לצמצם את המקומות שיש לכאב לטייל בו. אינני מבינה מדוע עלי לעשות את כל הדברים שאני צריכה לעשות ולהמשיך בהם, כאשר ברור שאינני מקבלת את מה שאני רוצה.

כאב ואני.

קיימים מבחנים הנקראים M.M.P.I , מבחן בן שש מאות שאלות הבודק אם האדם הסובל מכאב נוטה לבעיה פסיכולוגית המגבירה את הכאב, שיש התערבות נפשית בתהליך הכאב. קייט קמבל כותבת "אם יש איזה חלק של הגוף שאירועי תהליכיו הם סיבות להתנהגות, הנה מערכת העצבים המרכזית היא אותו חלק. המטריאליזם של המערכת המרכזית מאשר אפוא את התורה הסיבתית של הנפש ומוסיף שההתנהגות ניתנת להסבר שלם באמצעות אירועי מערכת העצבים המרכזית".   מקום אחד למקור הכאב. להעברת המידע. האינפורמציה הנוראית הזו שאין מה לעשות איתה. הבדל בין גוף לנפש והפרדה ביניהם כמרכז לבחינה נובע מהמקור של הכאב, מכך שיש אזורים במוח שהם גופניים – הקשורים למשל לפעולות מוטוריות וחישה, וכאלו הקשורים לזיכרון ולהתנהגות. חוקרים כמו פורדייס טענו שכאב לא חייב להיות מחובר לגירוי, הוא עשוי להפך למעיין התניה אם הוא מקבל היזון. אך עצם הטענה מעידה על קשר המאחד את הגוף והנפש בקשרים שלא ניתן להתיר. כאב כמו פחד יכולים להיות מוזנים על ידי מקור שאינו קשור לגירוי אשר ניתן לצפות או לכמת באמצעים מידיים. התגובה, בכל מיקרה היא זהה. הבעיה עם כאב שאינו ממקור ניתן לזיהוי זה שהוא הופך למידע שאין דרך לדעת כיצד להתמודד איתו.

סימון וייל כותבת " הנטייה להפיץ את הסבל מחוץ לעצמך. אם לא נוכל עוד, בגלל חולשת יתר, לעורר רחמים או לפגוע בזולת, נפגע בהצגת היקום בתוכנו. כל דבר יפה, או טוב יהיה אז כעלבון". דווקא מנציגת הנפש המובהקת מתקבל ההמשך המתקבל של תופעת הכאב. לאחר שהמידע התקבל מתחילות ההשפעות ההרסניות שלו. כאב מבקש להדיח את עצמו החוצה ולעורר איזון. לא משנה מה המקור, הווייתנו הופכת לכאב. כאב יכול להוביל למספר מסקנות שונות, או להתפרש בתגובות שונות על סקאלה רחבה בין חמלה לכל דבר לבין שנאה לכל דבר חי ורוחש. אך אני חושבת שאפשר להסכים על אחדות התחושה שהיא הרסנית מעיקרה, וכאשר היא הופכת למידע שאנו נשדר, לא משנה באיזה דרך נבחר, היא תמלא ותעבור. כאשר מדובר בכאב לא מדובר בסולידריות. מי שאינו חש כאב עכשיו יבין בצורה חלקית. כאשר מדובר בסבל מדובר פעמים רבות בתחרות ( יש קטע נפלא של קירקגור המתאר את הסובל העליון אך איני יכולה למצוא את הספר כרגע. ) . אם יש משהו שסבל מבין בו זה מידה. אם נרגיש רע סביר שנפנה מקום רק למי שסובל יותר מאיתנו. גם אם נפנה דרך לכאלו שלא חשים סבל או כאב באותו רגע, נעשה זאת סביר להניח מתוך איזו תחושה מסוימת של גדלות רוח, ותסלח לי לרגע סימון וייל, זו אשר הרעיבה את עצמה, כאשר היתה חולה בגלל סבלם של בני ארצה. לסבול יותר מן הסובלים פירושו קדושה. הנוצרים מבינים בכך טוב מאיתנו. בחביבים יסורים כתוב " כל היסורים העוברים על האדם, הם רק בשביל נסיון. ומי שלא מהרהר אחר משפט יתברך, רק יודע כי ומאמין כי צדיק ה" וישר משפטיו, וחוזר אל השי"ת ומבקש ומתחנן וצועק לפניו יתברך שיקל מעליו משפטיו ודיניו, על ידי זה נמחק הדין והמשפט מעליו, ונהפך הכל לטובה".  העידוד אינו ללבישת הכאב ולהתאים את עצמך למידותיו אלא לצעוק ולהתחנן. הנחמה היא לא בכך שהמידע הסתום שהכאב מעביר הוא הצדק, אלא שאם תנצל את ההזדמנות תתכן הצדקה.

אני מקווה שהסברתי את הצורך שלי בלהביע את הצרכים שלי במעט. עד שכולן יקבלו את מה שהם רוצות ויבינו מה הן צריכות אני מציע לכן להתלונן בחופשיות    (יחסית) ולמצוא נחמות קטנות לבנתיים . אחת שאני יכולה להצביע עליה להלילה היא ה  young marble giants. להקה נפלאה משנות ה80 אך לא במובן שרגילים אליו.

 

7 תגובות

  1. כרגיל, נפלא. מאיפה כל החדות הזאת ?

  2. זה לא ממש ממצה בתור מאמר אך כמין הגיג. נהניתי מהמגוון של הרפרנסים

  3. ליבי אהרן

    אני מתה עליהם !

  4. יהושוע מלמד

    רואים שקראת לא מעט כלמני דברים
    וניתן להתרשם שאת בחורה די מלומדת

    את זה הבנתי וחיבבתי

    לא כל כך הבנתי מה את רוצה להגיד.
    אולי בגלל שמנגנון הפישוט שלך תוך כתיבת מה שזה, השתבש לנוכח כאב הצורח בך.
    את זה אולי הבנתי.
    וחיבבתי על כל צרה שלא תבוא.

  5. היי אביה הבנתי על מה את מדברת
    זה עורר אותי למחשבה, ותודה לך
    להתראות טובה

  6. את מדהימה אותי כל פעם מחדש בידע המדהים שלך , בכתיבה הנפלאה שלך, בכנות שלך, ברגישות שלך.

  7. יפיפה

© כל הזכויות שמורות לאביה בן דוד