בין שתי הרשויות שתי מוֹלדוֹת ומה שביניהן
אוגוסט 2014 – אצל הרופא (תמונה חלקית)
(תמונה: חדר רופאים. הרופא עומד מול האישה העצבנית שעונה לשאלתו:)
אישה: על איזה משבר נפשי או משפחתי אתה מדבר, דוקטור? נו ב-א-מ-ת. אנחנו בי-ש-ר-א-ל. אני אימא לחיילים וסבתא לחיילים עתידיים. אז בלי חפירות כי מנהרות כבר יש: תרשום לי כדורי הרגעה ודי.
רופא: (נאלם, מתיישב, מהנהן בראשו ורושם תרופה לפי בקשת האישה.)
אוגוסט 2014 – אצל הרופא (תמונה חלקית)
(תמונה: חדר רופאים. הרופא עומד מול האישה העצבנית שעונה לשאלתו:)
אישה: על איזה משבר נפשי או משפחתי אתה מדבר, דוקטור? נו ב-א-מ-ת. אנחנו בי-ש-ר-א-ל. אני אימא לחיילים וסבתא לחיילים עתידיים. אז בלי חפירות כי מנהרות כבר יש: תרשום לי כדורי הרגעה ודי.
רופא: (נאלם, מתיישב, מהנהן בראשו ורושם תרופה לפי בקשת האישה.)
.
אוי אוי אוי – אין שלום? יש תרופה.
אוי אוי אוי, אומי, עוד יציעו לחלק תרופות הרגעה במקום תוכנית מדינית.
איזו באסה, הטקסט שלי.
—
תודה לך.
מבריק, תרופה במקום תוכנית מדינית
<פרצוף מודאג>
<פרצוף מודאג מ-או-ד>
בקיצר, רעננה, נתתי (נטעתי?!) רעיון פרמקולוגי לבעיה אידֵאולוגית מדינית ומעשית.
איכס. מגיע לי מכות.
—
תודה-תודה לך, גברתי, על קריאתך ועל תגובתך מאירת העיניים.
אוייש. רננה, כמובן. רננה.
(לאפסוס לינגוויס?)