פורסם בסופ"ש שירה מספר 25 – האתר של נילי דגן
1.
בַּשֶּׁקֶט הַזֶּה מוּזִיקָה יְכוֹלָה
אֲבָל קוֹלוֹת הַלַּיְלָה חֲזָקִים מִמֶּנָּה
מוֹשְׁכִים בְּחֶבְלֵי יִחוּם
לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת עַכְשָׁו
כְּשֶׁכָּל הַחַיּוֹת מִתְרוֹצְצוֹת.
2.
הָלוֹךְ וָשׁוֹב הַפַּחַד מוּל הָאֹמֶץ
לְטַפֵּס עַל סֶלַע לִבְטֹחַ בָּאֶבֶן
בִּשְׁאוֹן נְהַר הַטוּנְגַה.
3.
שְׂרִידֵי יָרֹק
מַבְשִׁילִים לִזְהַב הָאֹרֶז
וַאֲנִי לְשֵׂיבָתִי.
4.
אַחֲרֵי הָאֹרֶז עוֹמֵד אֹרֶז
וְאִישׁ שֶׁמַּשְׁכִּים כָּל בֹּקֶר וְהַשָּׂדֶה בְּלִבּוֹ.
יַשְׁעִין אֶת אוֹפַנָּיו בְּצַד הַדֶּרֶךְ
וְיַעֲמֹד יָחֵף, יָדָיו מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ
עֵינָיו בּוֹחֲנוֹת אֶת הָעֵמֶק.
בָּעֶרֶב יִזְקֹף אֶת גַּבּוֹ
יַשְׁקִיף לְאַט
צִלּוֹ הָאָרֹךְ סוֹכֵךְ
אֶת זְהַב הָאֹרֶז.
5.
קוֹל הַשִּׁיר הוּא קוֹל הַלַּיְלָה.
דַּף חָלָק וְחֹשֶׁךְ סָבִיב,
אֲפִלּוּ צְבָאִים כְּבָר נָטְשׁוּ
פְּסִיעוֹתֵיהֶם בַּיַּעַר נָדַמּוּ. רוּחַ קְרִירָה
גַּם הִיא קוֹל, וּמוּסִיקָה רְחוֹקָה,
וְאָדָם אֶחָד מִתְהַפֵּךְ בִּשְׁנָתוֹ, חוֹלֵם אֶת
יַלְדוּתוֹ. הַכֹּל אֶפְשָׁרִי עַכְשָׁו. הַמּוּסִיקָה
תִּתְקָרֵב, הָרוּחַ תְּחוֹלֵל, צְבָאִים יִרְקְדוּ בִּפְאַת הַיַּעַר,
וְרַק הַחֹשֶׁךְ יִשָּׁאֵר, שֶׁיִּשָּׁאֵר, וְהַדַּף הַמַּזְמִין.
6.
בֹּקֶר יוֹם רִאשׁוֹן
אֲנִי הוֹפֶכֶת אֶת הַשֶּׁמֶשׁ לְיָרֵחַ
מוֹתַחַת אֵלֶיךָ קַו בְּמַסְלוּל שֶׁעוֹד לֹא נִבְרָא
הוֹלֶכֶת עָלָיו בְּשִׁוּוּי מִשְׁקָל מָלֵא
וְלֹא כּוֹתֶבֶת דָּבָר עַל הַפַּחַד.
7.
אוֹ עַל נִסּוּרוֹ הַחַדְגּוֹנִי שֶׁל הַצְּרָצַר
וְהַצַּעַר עַל מוֹתוֹ.
8.
בְּעִקָּר אֲנִי שְׂמֵחָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיךָ
אַחֲרֵי כָּל הַיָּמִים הָאֵלֶּה
וְהַלֵּילוֹת.
9.
טוֹבָה לִי הַדֶּרֶךְ אֵלֶיךָ מִמְּךָ.
10.
מַחְזִיקָה אֶת הַגַּעְגּוּעַ
נָעוּל בְּבַּקְבּוּק וּפוֹקֶקֶת הֵיטֵב
לְהָרִיחַ מִמֶּנּוּ כְּשֶׁצָּרִיךְ.
11.
מוּל חַלּוֹנִי הַצִּפּוֹר וַאֲנִי
עוֹמְדוֹת כָּל בֹּקֶר עַל עֲנַף.
צַמְּרוֹת הָעֵצִים לוֹהֲבוֹת
וְהָעֵמֶק נָם.
12.
רְבִיעִיַּת רוֹזְנְדוֹרְף, דְּלִי, כַּפְכַּפִים,
אֹרֶז, מַיִם, שְׁקֵדִים מֵהַבַּיִת
וְחֶדֶר אַחַד, פָּנָיו אֶל הָעֵמֶק.
13.
שֶׁמֶשׁ עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת
מַסְלוּלָהּ גָּלוּי וְנִסְתַּר.
אֲנִי מְצַפָּה לִתְשׁוּבָה.
14.
הַזָּהָב כָּבֵד מִדַּי הַבֹּקֶר.
שְׂרִידֵי יָרֹק יָבְשׁוּ
וְחוּם קְצַר רוּחַ דּוֹחֵק בָּעֵמֶק וּבִי.
וְאַף עַל פִּי כֵּן הַשֶּׁמֶשׁ,
סוֹלֶלַת הֶעָפָר, הַדֹּאַר הַנִּכְנָס וְהַחֻרְשָׁה
וְאַף עַל פִּי כֵּן שׁוֹמֵם הַשָּׂדֶה מֵאָדָם.
15.
לִסְגֹּר אֶת הַחַלּוֹן וְלִשְׁכֹּחַ
חוּץ פָּנִים אָחוֹר
כָּאן שָׁם
אַתָּה
16.
נְקֻדַּת אוֹר בְּלֵב הַחֹשֶׁךְ.
שאנקרגאטה, מחוז שימוגה, קרנטקה, הודו
דצמבר 2012
פורסם בסופ"ש שירה 25 http://www.nillydagan.com/%D7%A1%D7%95%D7%A4-%D7%A9-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94-%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8-25-31-1-2013/478-%D7%93%D7%99%D7%AA%D7%99-%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%9F
יפה.
קראתי שלוש פעמים ואני מתלבט בקשר לטון, שעובר עד כמה שאני רואה בין התבוננות מתוך עמדה של השלמה, לבין כאב עצור (נכון, הם קרובים). האם יכול להיות שהפיתרון הזה קל מדי? כלומר שצריך להפר את האיזון בין נקודות המבט (הרגש) לכיוון כלשהו, ולתת לשני להישען עליו או לעבוד נגדו?
אני לא מתכוון להעביר ביקורת, אהבתי את השיר, ואולי הוא מבטא באופן מדוייק את המצב הנפשי. אבל אני מתלבט מדי פעם בשאלות דומות עם הדברים של עצמי.
אייל יקר,
שמחתי לפגוש את תגובתך.
השאלה שלך רלוונטית והיא חייבת להישאר פתוחה, להמשיך להישאל. אני מקווה שלעולם לא תקבל בשאלות כאלה תשובות חד משמעיות.
התנועה הזו, בין השלמה לבין תהייה, היסוס, ספק, סירוב, דחייה או כל תגובה אחרת – היא המסע החשוב של החיפוש אחר פתרון. קל מדי? קשה מדי? אלה שאלות שאינן רלוונטיות לאמנות, כלומר לשירה. מה שחשוב זה להמשיך ולחקור, להמשיך ולשאול, להמשיך להתלבט.
ברוכה הבאה
אני אוהב את תחושת השוטטות ברצף הזה
בעיקר העושר שבכיוונים החוצה ופנימה
יכול להיות שהעושר בא על חשבון הדיוק כי כמו אייל, קראתי כמה פעמים את השיר ואף בזמנים שונים ואני מרגיש שהשיר לא נגמר \ מוצא. הקטעים הקצרים היו בשבילי כעוגנים במהלך הקריאה והם יפים ובהירים מאוד, מספר 13 נהדר.
אלון יקר,
אהבתי מאד את המילים "תחושת השוטטות ברצף הזה, בעיקר העושר שבכיוונים החוצה ופנימה".
כמה נפלא ללמוד על היצירה שלך דרך אופני התקבלותה אצל האחר! הדיוק נחווה כמלוא הנימה, עתים במילים שנעלמו מהיוצר.
תחושת השוטטות באמת מאפשרת לקרוא את השיר בתנועה שזזה כמעט מכל בית לכל בית, קדימה או אחורה, פנימה או החוצה, וכיוון שהחוץ והפנים מתמזגים, הוא מבחינה מסוימת לא מתחיל ולא נגמר, או מתחיל ונגמר פעמים רבות.
התרגשתי לקרוא את תגובתך.