משוטטת
גשם בלי הפסקה. חורף אמיתי פרץ כמו מלחמה. גזרי עצים על המדרכה. פגרים של מטריות שבורות בפחים.בגשם הזה רק החזק שורד.
קר לצאת הלילה, אני מקריאה בערב שירה. רק גברים אנגלים וכלבים משוגעים יוצאים בערב כזה החוצה, אני נזכרת במשפט משיר אבל לא מצליחה להיזכר בשיר עצמו. חמושה במעיל הפוך מפריז , מחושלת מהחורף האירופאי, אי אפשר להפחיד אותי אני חושבת. מד המעלות של AM:PM מלמד על תשע מעלות. אולי כדאי היה כפפות. האצבעות מסרבות להפשיר גם בחלל הנעים של הנסיך הקטן.
אני באה לבד. אפס ציפיות. אפס אחריות. רק אני מול העולם, עם כל הדרמה שבדבר. ככה הכי קל. בלי להסתבך בלשוני, בלי להתנצל, בלי הצורך לשמח, לשעשע, להתעניין, בלי דין וחשבון. אני באה פתוחה, הבטן הרכה. בערב של שירה הכל יכול לקרות.
.jpg)
פוגשת שם איש בשם אחוּ, שפעם הכרתי. נדמה לי שיש רק איש אחד כזה בארץ. עם שם שכזה וודאי שגם הוא חוטא בשירה .אנחנו מתיישבים אל שולחן קטן. אני מהמרת על מרק עדשים במחיר מסובסד. זה סימבולי להחריד. אבל המרק טעים להפליא, המון שום. לחם מלא עם חמאה. כל כך מעטות הפעמים בעיר שיש באמת תמורה וכאן בנסיך הקטן ספרים יד שניה וחדשים בלי סוף ובירה במחיר שווה לכל נפש .הערב נפתח. אחד אחד עולים להקריא מתוך החוברת הגדולה.
עולה אישה, אינני זוכר את שמה, היא מקריאה שיר ומשפט אחד בו תופס אותי לא מוגנת. מכה ישירה בבטן. הדמעות יורדות מעצמן. מזל שאני לבד. אני בוכה בנחת.
בסוף הערב (1) נגשת אלי אשה אחרת. מהנדסת בימים ומשוררת בלילות. היא רוצה לכתוב על הערב, לשאול אותי כמה שאלות. לא זוכרת איך שקענו בשיחה על הסרט "כחול הוא הצבע החם ביותר". אבל מי שרואה – לא יכולה לשכוח. שלוש שעות של רגש גבוה. אהבת נשים. באנטי גיבורה כחולת השיער אני עדיין מאוהבת. אי אפשר שלא.
.jpg)
בסוף הערב (2) בקופה אני קונה שני ספרים וספר אחד מקבלת במתנה.
אל הדרך הרגלית הביתה מצטרפת אלי בחורה אחרת. השיחה מתגלגלת מהר בשביל שתי זרות ברחוב קינג ג'ורג'. קר ורטוב אבל העיר לא חושבת לוותר. המקומות פתוחים, שוקקים. תל אביב של הלילה. צעירים מאד ומבוגרים מאד וכל היתר שומרים על שנתם של ילדיהם בבית בשעה הזו. היא דוקטורנטית לספרות, יש לה הליכה אופיינית שאזכור. יש לנו הבנה טבעית, נעימה, חזקה כזו. ברחוב הנביאים היא עוצרת ואומרת כאן אנחנו גרות, אני ובת זוגי. בלי שום סיבה טובה ליבי נשבר.
אני ממשיכה אל החלק השקט והזקן של העיר. הגשם לא מפסיק. הרחובות נמסים. הקירות מקבלים צבע אחר, כמעט שקוף. בכיכר המדינה חלונות הראווה מקושטים באופן מופרז. מזכיר את חגיגות הנואל בפריז בזעיר אנפין. בובה אחת בחלון הראווה מביטה במבט עצוב להחריד. עצובה יותר מכל מחוסרי הבית המנוסים במלאכה בכניסה לדיזינגוף סנטר. בירושלים כבר החל לרדת שלג. כל עצירוּת החורף של נובמבר משתחררת בבת אחת. בוודאי כזו הקלה.
בבית, עץ האזדרכת הזקן מבעד לחלון חדר השינה עצוב מאד. אף ציפור לא באה לבקר היום. גם לא עטלפים. לשווא ענד את אשכולות עגילי הפרי שלו, חומים ומקומטים מאכזבה.
בבית, במזג אויר הזה, ניק קייב חם במערכת ותה חם עם וויסקי ודבש.
אחר כך שוכבת במיטה ושומרת על הגשם שימשיך לרדת . מילים יפות שהוקראו וכעת מסתובבות לי בראש, מחוץ להקשרן. איש אחד שקיוויתי הערב לראות, לשווא, בלי האומץ להודות בפני עצמי. כל אלה בוודאי יבואו אל החלימה .דבר מזה לא אזכור עם בקר.מזל שכך.
.jpg)
מאיה יקרה נהניתי מאוד תודה.גם מכתחיבתך בשהייתך בפריז נהניתי. הזכרת לי את החודשים הארוכים ששהיתי בסיטה זז ארטס בפריז, לא פעם ולא פעמיים חמש פעמים. שבת שלום חיה אסתר
צ"ל סיטה דז ארטס חיה אסתר
Mad Dogs And Englishmen Noel Coward
In tropical climes there are certain times of day
When all the citizens retire to tear their clothes off and perspire.
It's one of the rules that the greatest fools obey,
Because the sun is much too sultry
And one must avoid its ultry-violet ray.
The natives grieve when the white men leave their huts,
Because they're obviously, definitely nuts!
Mad dogs and Englishmen go out in the midday sun,
The Japanese don´t care to, the Chinese wouldn´t dare to,
Hindus and Argentines sleep firmly from twelve to one
But Englishmen detest-a siesta.
In the Philippines they have lovely screens to protect you from the glare.
In the Malay States, there are hats like plates which the Britishers won't wear.
At twelve noon the natives swoon and no further work is done,
But mad dogs and Englishmen go out in the midday sun.
It's such a surprise for the Eastern eyes to see,
that though the English are effete, they're quite impervious to heat,
When the white man rides every native hides in glee,
Because the simple creatures hope he will impale his solar topee on a tree.
It seems such a shame when the English claim the earth,
They give rise to such hilarity and mirth.
Ha ha ha ha hoo hoo hoo hoo hee hee hee hee ……
Mad dogs and Englishmen go out in the midday sun.
The toughest Burmese bandit can never understand it.
In Rangoon the heat of noon is just what the natives shun,
They put their Scotch or Rye down, and lie down.
In a jungle town where the sun beats down to the rage of man and beast
The English garb of the English sahib merely gets a bit more creased.
In Bangkok at twelve o'clock they foam at the mouth and run,
But mad dogs and Englishmen go out in the midday sun.
Mad dogs and Englishmen go out in the midday sun.
The smallest Malay rabbit deplores this foolish habit.
In Hong Kong they strike a gong and fire off a noonday gun,
To reprimand each inmate who's in late.
In the mangrove swamps where the python romps
there is peace from twelve till two.
Even caribous lie around and snooze, for there's nothing else to do.
In Bengal to move at all is seldom ever done,
הנסיך הקטן מפלוגה ב'
ותאגיד המים והשלג
לרשותך.