כתיבה תמה מאוהבת במילים (בעיקר של אחרים).
שיר זה מוקדש לרבקי בת יונתן רזאל, אשר בהיותה בת חמש שנים נפלה מגג בית בשכונת נחלאות ונפצעה קשה. לאחר שיקום ארוך ומסור, בעזרת אהבת משפחתה, אינספור אנשים טובים שסייעו, תפילות של קטנים וגדולים, וב"ה, נרפאה ושבה לביתה.
את ההשראה לשיר זה קיבלתי מן הילדה המקסימה, ומן המוסיקה מלאת היופי הבאה מן הנשמה של אביה יונתן רזאל.
בס"ד
רבקי היא הנופלת
זהו יום העצמאות תשע"א,
ואלו השמיים של נחלאות,
שמי- אייר מבושמים,
מזהירים בזהב- זיקוקים את הרקיע.
אלו ילדי השכונה, הוריהם, סבים וסבתות, עם-רב,
עומדים על הגגות,
כנהוג בערב-זה כבר חמישים שנה.
עיניהם לטושות בכוכבי-הפלא מעשה ידי- אדם,
המסמאים את השמים,
באוזניהם מתפוצצים הכוכבים מקצה העולם אל קצהו,
וידיהם חומדות את הרקיע.
הנה הם על הגג: דבוקה מבולגנת של כיפות-נדיבות
מהודקות אל ראשים,
טליטות-קטנות תחת חולצות, חצאיות וסוודרים
קוקיות בשער- היְלָדוֹת שאין כמותו להכמיר- לב.
בליל-צבעים מאושרים
קר נורא, אך לילדים לא אכפת.
הם רועדים מאושר.
עולמם אין-בו אלא טוב:
הוריהם שעל-הארץ- מתחת נושאים פנים ועיניים,
מנופפים איש לילדו,
שלווֹת העיניים.שלווֹת הפנים.
זהו רגע החסד בו כל העצב מתפוגג כמוַותר,
בעיר שלעולם אינה מוותרת.
אך מה הדבר הנורא,
שרואה לפתע אבא,
רואה אמא,
רואה סבתא,
רואה סבא,
רואה נחלאות שעל הגגות ממעל, ועל הארץ מתחת:
הילדה בת החמש, בבת- עינם,
היא הנשמרת
צונחת מן הגג.
(צווחת-בהלה אחת דקיקה כנימה קורעת את העולם)
לרגליהם ממש היא צונחת,
וקול נפילתה לא נשמע,
כנפילת הנסיך הנשכח של ילדותנו,
(אך לא, אני נזכרת,הוא נפל על החול הרך,
וממילא לא היו הוא, והחול, ושאר שושניו אלא משל מאוייר).
אמא עטה על גוף הילדה הנדמית כישנה,
מנשימה אותה בנשימות פיה בעדינות, בפראות,
היא מרוקנת עצמה מאויר, מחייה שלה האוזלים אל בתה,
ואבא אוחז את אשתו ורועד,
ודבקים בו הוריו, ואֵחיו, ואחֵיה,
עם-רב אילֵם של רועדים
סובבים את הילדה והאם
אשר שבו להיות אחת.
וכך שנתיים ימיםרבים, ללא שום-יאוש,
סופרים הרועדים את נשימותיה החרישיות,
סופרת ירושלים את נשימותיה של הילדה רבקי-בת-יעל ויונתן רזאל.
עד חסד- שובה מן המתים,
עד שובן של המילים:
תחילה הן לא-מילים: הן מפרפרות כגוזלים אחוזים ביד-ענקים,
הן נהמה משתוקקת,
לאיטן תיפרדנה זו מזו,
מילה אחר מילה תפרחנה.
והיא כבר מחבקת, תוהה על המהומה,
נתקפת צימאון עצום,
עיניה בוכות, ופיה נעווה בכמו-חיוך זעיר,
הצילני-נא!
רק לחיות!
מאי, 2013
אוי ! איזה סיפור נורא
תודה לאל שהיא בסדר
מאחלת לה החלמה שלמה
השיר מעביר את האימה , החרדה והתקווה בצורה מרשימה
מרגש ,מצטרפת להערה של ריקי
נוגע ללב ועדין מאד.
ברוך השם הם התאוששו וגם היא.