יָדְעוּ הָעֲנָנִים הַמִּתְפַּזְּרִים בְּעַל כֹּרְחַם בְּבוֹאִי לָצֵאת מִן הַבַּיִת
יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים הַסְמוּכִים בַּרְחוֹב בָּחַלּוֹף אִוְושָת חַשְׁמַל בִּשְעַרָם
יָדְעוּ טִפּוֹת הַגֶּשֶׁם שְהוּסְטוּ מִמַסְלוּלָן, נִשְׁבָּרוֹת כְּקַרְנֵי אוֹר
וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי עֵת שַׁבְתִּי מִמְּךָ
לֹא יָדַעְתִּי כִּי קָרַן עוֹר פָּנַי.
משֶׁה יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים וַאֲנִי
לֹא יָרֵאתִי מֵהַבִּיט יְשִׁירוֹת אֶל הַשֶּׁמֶשׁ
עִיוְורוֹנִי הַפְּנִימִי מְכַסֶּה עַל עֵינַי מַשְׁהֶה אֶת בְּעֶרַתּ הַכְּוִיָּה
וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁאֵינִי רוֹאַה גַּם כַּאֲשֶׁר כְּבָר הִגִּיעוּ הַאוֹתוֹת לַמֹחַ
מוּגֶנֶת בְּזָהָב הָעֶרְגָּה הָפַכְתִּי בְּמַגָּע יָדִי חֹשֶׁךְ לְאוֹר, שְׁבָרִים
זָרְחוּ לְמַעָנִי בִּשְלֵמוּתָם
מוּבָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר הָיָה אַחֶרֶת הֲרֵי אַהֲבְתִי אוֹתְךָ אָהֲבָה
סְגֻלָּה רוֹעֶדֶת מְלוּחַה כָּזוֹ שֶׁלּוֹחֶשֶׁת הִזָּהֲרִי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחַי
שברים זרחו למעני בשלמותם-שורה פנינית בעיני
כמה יפה האנלוגיה שעשית בשירך בין משה לבין אהבתך
ילי, שיר יפה. האהבה שיש בה כמעט קדושה… ואנחנו יודעים, הרי מה היה סופו של משה… ההשוואה שעשית, נוגעת ולא נוגעת – יפה בעיניי…
מקסים כרגיל. משה קרן אור פניו בשל החוכמה. לדעתי גם את… חכמה.
יש הרבה מאוהבות, אבל כותבות כמוך, זה נדיר.
שבוע טוב.
מקסים, פשוט מקסים. והשימוש במשה במקרה הזה אישי כל כך, מקורי, ייחודי. רני.