זוֹ הָאַהֲבָה שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי לִשְׁמֹעַ
בְּרִשְׁרוּשׁ הַשַּׂקִּיות הַכְּבֵדוֹת מִן הַשּׁוּק אֶת קוֹל הֲמוֹן הַגָּשֶׁם
לְהַרְגִּישׁ אֶת בֶּטֶן הַסִיר מְבָעַבַּעָת הֵרָיוֹן
לְנָפּוֹת קֶמַח אֶל הַקְּעָרָה בִּמְתִיקוּת
שֶׁאֵין לָהּ דָּבָר עִם הַסֻּכָּר.
זוֹ הָאַהֲבָה שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי לִדְבֹּק בַּמְלָאכָה בָּאֹפֶן
שֶׁדָּבַקְתִּי פַּעַם רַק בַּצַּעַר
לְהִתְבּוֹנֵן בְּלוּלָאוֹת הַצִּפָּה כִּבְעֵינֶי חָתוּל
וּלְהָשִׁיב לָהֶן אִישוֹנֵי כַּפְתּוֹר עֲגֻלִּים
שֶיְבָיִיתוּ אוֹתָן מִן הַפֶּרֶא.
יִהְיֶה נָכוֹן לוֹמַר שֶׁהִתְקָרַבְתִּי אֶל הַחַיִּים.
לוּלֵא הַשִּׁירָה, יִתָּכֵן וְהָיִיתִי נִמְהֶלֶת בָּם לְגַמְרֵי,
תַרְכִּיז פֶּטֶל בְּמַּיִם רָבִּים
אוֹ נִשְאֶרֶת בצֶבַע הַיַּיִן
אַךְ מַפְסִיקָה לִתְסֹס מִסּוֹד.
אֲנִי זוֹכֶרֶת: הַמִּרְפֶּסֶת, הַחַלּוֹן,
הַמַּבָּט נִשְׁלַח דַּרְכָּם לִמְצֹא בָּרְחוֹב
אֶת אֲזוֹרֵי הַסְּפָר בְּתוֹךְ הסִמְטָאוֹת
וְשָׁב פְּנִימָה לִשְׁכֹּחַ אֶת הַהֶבְדֵלִים
לְהוֹשִׁיט יָד אֶל רִצְפַּת הַפַּרְקֵט
וְלִקְטֹף מִמֶּנָּה דֶּשֶׁא.
שפה ציורית מאד, מטאפורית מאד.
שיר יפה. אהבתי.
נורית
ילי. שיריך מפעימים אותי. אני חושבת שטמונה בך משוררת גדולה. חיבוק חיה אסתר
היי נורית,
רציתי בעיקר להגיד תודה, על המילים החמות.
הן משמחות מאד 🙂
ילי
שיר נהדר, הייתי לגמרי בפנים.