הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית

      בשבת היינו כל החמולה בבית הארכה כפרית (בקיבוץ). אנחנו קיבלנו בית עם שני חדרים. בחדר האחד (הסלון) ישנו שלושת הגדולים, ובחדר ההורים, שלושתנו: אבא, תינוק, אמא. למעשה, כבר התרגלנו לישון ככה: כל הורה נצמד לקצה המזרון שלו עם כף רגל קטן (או כף יד קטן, תלוי בכיוון המזל) תקוע בין השיניים. בבוקר קמנו למצוא את כפות הרגליים והידיים ...

        לאחרונה התפרסם מחקר המראה כי ביקורים תכופים בבית הכנסת מעריכים חיים. תוצאות מחקר זה מעלות לפחות שתי בעיות מבחינה מגדרית: ראשית, מדוע הרבנים הטילו חובת התפילה בציבור על גברים בלבד? שנית, הרי ברור שלמרות התוצאות הנחרצות של המחקר הזה, מעולם לא היינו מעלים על דעתנו לחוקק חוק המכריח אנשים להיתקע בבית הכנסת על מנת לשמור על בריאותם, ...

  כאשר מונים את העונות בישראל צריכים להזכיר גם את עונת החתונות. ואולי זה רק הגיל שלי, או של אחיותיי.  מה שכן, בן אחות שני שלי התחתן אמש, ברוך השם, כשבועיים לאחר בן אחות אחרת, וכולנו שמחים מהשמחות. אך אני חייבת להודות, אתמול, תוך כדי, הרגשתי מדי פעם כי להתחתן זה בעצם אירוע מאד פרטי ואינטימי ותהיתי מדוע אנו נוהגים ...

בפוסט הקודם דיברתי בין השאר על המניעים הפחות מטהורים אשר עלולים לעמוד מאחורי הרפואה המודרנית, כגון, הון גדול. הפוסט הנוכחי הוא מעיין "זאת ועוד" לפוסט קודם זה, עם כי הוא בא ממקום אחר לגמרי, בפרט, ממאמר מצוין שהופיע במדור הבריאות של עיתון הארץ היום (19 באוגוסט 2007). (הייתי מביאה כאן את הלינק, אלא שאינני מוצאת את זה במהדורת האינטרנט, וזה ...

אתמול ראיינו את הסרט JFK. סרט מפחיד ומחריד המספר על הון ושלטון ועל הכמיהה למלחמה ועל הקשר ביניהם. לי זה דווקא הזכיר את נושא הלידה.   הלידה בארה"ב ידועה כבעלת רמת מדיקליזציה מן הגבוהות בעולם. כמעט כל הלידות (כ-98%)  מתרחשות בבתי חולים, בדרך כלל בסיוע רופא. אחוז ההתערבויות הרפואיות, כולל ניתוחים קיסריים, גבוה במיוחד. ובדומה לדחיפה למלחמה (במקרה של JFK, ...

לפחות אם את בת ארבע, ואבא מחלק סוכריות ג"לי, ונותן לך שתי כתומות ולאחותך הגדולה שתי ירקות, ואת רצית אחת-ירוק-אחת-כתום, והיא לא מוכנה להחליף, והינה כבר בלעה את שתיהן.   אאאיך היא בכתה, הילדה הזאת, ילילילילות של בכי מתמשכות. כמעט כמו שהיא בכתה אתמול כשרצתה לצאת עם אבא ולא להישאר עם אמא, או ההפך, אני כבר לא זוכרת. כבר התחלתי ...

פעם בנסיעת אוטובוס ירושלמי טיפוסי, ראיתי נוסע אחד מוציא כתב-עת TIME ומתחיל לדפדף בו בנחישות. "אתה יודע איזה חלק אני הכי אוהב בעיתון הזה?" הוא אמר לחברו, "המתים."   אמנם, מאז ומתמיד התעשרו העיתונים בחו"ל ממותם של כל מי ומי, ולפני זמן מה הצטרף גם "הארץ" אליהם. זאת אומרת, מדי פעם מופיעים בחלק האחורי של חלק ב" תמונת פספורט בצירוף ...

    נס. הילדים הגדולים ישנים אצל הדודה והדוד הצדיקים.  אנחנו, איש ואישה ותינוק, רגל פה רגל שם, התכרבלנו מול הטלוויזיה לראות את לולה הקדושה. כבר כמה חדשים היא נשארה שם לבד על המדף. עונש. על כך שפיתתה אותי לרכוש אותה רק בגלל תנאי מבצע טובים. סוף סוף גם לה מגיע לילה משלה.  לילה טוב אבל עצוב. דומה להפליא לסרט ...

    זה מה שביקשה האישה שעמדה לפני בתור ליד דוכן הקפה הבוקר. שילמה על כך שמונה שקלים, על שום דבר, על לא דבר. ואני חשבתי לעצמי, איך המילים האלה משקפים את החיים העלובים של החברה המערבית. ואיזה שם יפה לבלוג.            

  אחד הלקחים החשובים ביותר של הפמיניזם הוא לא להישען על סטריאוטיפים והכללות לגבי בני אדם. כך, למשל, ניתן לדבר על התנהגות X כגברית ומאצ'ואיסטית ועל התנהגות Y כנשית, אך אין לעשות הכללות ולומר כי כל הנשים כך וכל הגברים כך בפועל. אותו דבר בקשר לאנשים השייכים ללאום מסוים וכן הלאה. עתה,לאחר שאמרתי את כל הדברים האלה, אני מרשה לעצמי ...