מוקדש לרונית בר-לביא!
מן הראוי לציין שגם בשנה שעברה גילו הסבא והסבתא אותה נדיבות ואירחו אותנו על קרוז. בפעם ההיא, עמדה שם בכניסה לספינה דיילת בלונדינית גבוהה שניסתה לדובב את בני אז בן תשע: שלום ומאיפה אתה היא שאלה (באנגלית כמובן ובנימה קצת מתנשאת אם מותר לומר). בני הסתובב אליה, יישר את מבטו לעברה וענה בצורה קולחת וצלולה: I live in Jerusalem. למשמע הדברים אני משוכנעת כי כל העולם עצר לרגע לתפוס את נשימתו. משהו קסום היה מהמשפט הזה. I live in Jerusalem. משהו חלומי. משהו על-אנושי אפילו. אף הדיילת הרגישה בכך ופנתה אלנו ואמרה באמת? כן באמת אמרנו. ובכך המשכנו בדרכנו, כולנו שטופים באור של המשפט הזה I live in Jerusalem! I live in Jerusalem! I live in Jerusalem!
מעביר צמרמורת של מפגש עם אמת תשתיתית. החיים זרועים רגעים שהם שירים, ואת יודעת למצוא אותם.
אוי וגם את סבינה ואת יודעת גם איך לשיר!
תודה על ההקדשה, אומי.
אני לא בטוחה שאני ראויה …
והתרגשתי מהסיפורון הזה על הילד שלך הבוטח, מה הדיילת חשבה, שהוא איזה יליד NATIVE ?
בינתיים אצלנו "I live in Jerusalem" מתורגם לתעודת-מסכן שנקראץ גם "תעודת ירושלמי".
מקנה הנחות בכל מיני מקומות בעיר…
את ראוייה זה בטוח!
איזה יופי. מילותיו של ילד תמיד תמימות ויפות, ובמיוחד עם משפט קסום כזה.
היכן הימים שגם אני הייתי גאה לומר משפט כזה?… מי יודע, אולי עוד יחזור. בינתיים I live in Tel-Aviv!
I live in Tel-Aviv!
I live in Tel-Aviv!