הפוך קטן ודי חוקרת וכותבת אקטיוויסטית
היום יום הולדת לאמא שלי, זאת אומרת, היה. אם היא היתה, היא היתה בת שמונים ותשע. זה ממש הרבה. זאת אומרת, זה היה יכול להיות ממש הרבה, לולא אותם אנשים שמספרים לך על סבתא שלהם שמלקקת 102 והיא צלולה לגמרי או על הסבא של הבן זוג שבדיוק הלך לעולמו בגיל הזה, שוב, תמיד, במצב צלול לחלוטין. אצלנו זה לא עבד. כשיצאתי בערב ראיתי אישה שנראתה מן הזן הזה, מקל ביד ופנים של מכשפה טובה. כשעברתי על ידה היא דחפה אל תוך ידי שתי פיתות, שתברכי. למה? שאלתי. ככה, ענתה, פיתה, שתברכי. אמרתי שתבורכי. למה? ככה. פיתה.
האנקדוטה שלך, אומי, כל כך נוגעת ואמיתית.
והמכשפה הטובה – תבורכי, אומי.