בננות - בלוגים / / מדוזה עם שופרות – מחשבות על פרשת וירא
הפוך קטן ודי
  • אומי לייסנר

    בקשר לכתיבה משלי בבלוג זה -- כל הזכויות שמורות לאומי (נעמי) לייסנר

מדוזה עם שופרות – מחשבות על פרשת וירא

 

 

לפני שנה בדיוק בתנו חגגה בת מצווה ולצורך העניין העברתי דרשה גם אני. לאורך הקריאה שלי של פרשת וירא, הרגשתי שמדובר במעין "רשימה של הדברים הנוראים שעשויים לקרות לנשים בעולם פטריארכאלי."  הנה היא בקצרה:

* שרה סובלת מן העקרות שלה כל חייה. כשאברהם מוסר לה את בשורת המלאכים — שהיא תלד בקרוב, בגיל 90 — והיא צוחקת, היא ננזפת על כך. לפי המדרש, זאת הפעם היחידה בה ה' מדבר ישירות עם אשה.

* בהמשך מגיעים המלאכים לביתו של לוט בסדום וכשהשכנים כועסים על הימצאות האורחים, לוט מנסה לפייס את ההמון – הוא מציע להם במקומם את שתי בנותיו. (הבנות ניצלות בסוף על-ידי המלאכים.)

* סדום נחרבת בעוד המלאכים מורים ללוט, אשתו ושתי בנותיו הלא-נשואות – לאף אחת מן אין שם – לברוח ולא להסתכל אחורה. אשתו של לוט לא עומדת בדרישה ונהפכה לעמוד של מלח — לפי הרמב"ן מבטה לאחור נבע מכך שהיא עוד קיוותה שבנותיה הנשואות יינצלו.

* לפי הטור, אשתו של לוט היתה צריכה למות כדי שייוולדו ממנו שתי נשים חשובות אחרות — רות, אמא של מלכות ונעמה, אמא של משיח. לבטח מותה מביא לבנות לוט לחשוב שהן לבד בעולם ולהשקות את אביהן ולשכב איתו. המפרשים בכל זאת מאשימים את לוט; לוט הרי ידע שהם לא לבד בעולם ולא מנע מן הדבר לקרוא, לפחות לא בלילה השני.

* בינתיים, מגיע אברהם לארצו של אבימלך ומתוך הפחד שירצחו אותו ויחטפו את שרה, הוא מספר לאבימלך ששרה היא אחותו. לפי הגור אריה, אברהם לא ביקש משרה רשות לספר כפי שסיפר כי הוא ידע שהיא תסרב שהרי כאשר עשה אברהם שימוש באותו תכסיס בעבר, הוא פעל נגדה. גם הפעם הוא פועל נגדה (אם כי שוב היא ניצלה על-ידי ה').

* לאחר מכן, נולד יצחק אלא שרבים אינם מאמינים שמדובר בבנם של אברהם ושרה הקשישים ושרה נאלצת להוכיח את אימהותה בכל מיני דרכים, כגון, הנקת רבבות ילדים בפומבי (לפי המדרש).

* אחר-כך בא גירוש הגר, עם כל הקשיים והמשמעויות עצומות הכרוכים בכך.

* ולסיום — פרשת העקידה. אמנם בסוף אברהם אינו מקריב את בנו אלא אייל אבל שרה לא שורדת: שלושה מדרשים מתארים איך שרה מתה לאחר ששמעה על הפרשה, כאן מפי יצחק עצמו, כאן מפי השטן שהתחפש ליצחק. בכל המקרים, המדרש מסתיים בקולות הבכי של שרה המושוות לקולות השופר שמושמעים עד היום בימים הנוראים.

אם כן, הן הנרטיב על העקידה מבחינתו של אברהם, הן הנרטיב על העקידה מבחינתה של שרה מסתיימים בשופר. במקרה של אברהם הפך השופר, בין השאר, לסמל לברית עם ה' נגד קורבנות אנוש. מכאן הצעתי להתייחס לשופר אף במקרה של שרה בתור סמל לברית עם ה', הפעם נגד הקרבת נשים על מזבח הפטריארכיה.

בפרט, אבקש להציע אותו בתור סמל לסוף: לשימוש בנשים בתור אמצעי להגשת מטרה; לשימוש בגוף האישה ולהתערבות בגופה ללא הסכמתה; לחטיפת נשים ולגירושן בעל כורחן; ליריבות בין נשים על רקע הגברים השולטים בהן וכיו"ב דברים נוראים שקוראים לנשים בעולם פטריארכאלי.

באופן אופרטיבי, הייתי רוצה להציע סמל חדש לפמיניזם דתי שהוא שילוב של השופר עם מדוזה – סמל ותיק של עוצמת נשים ובעיקר של כעס על קיפוח היסטורית ומתמשך. תדמיינו: מדוזה עם שער המורכב לא מנחשים אלא משופרות הקוראים בכל עוצמתם לחירות נשים. מגניב, לא?

 שבת שלום

         הפוסט (פחות או יותר) הועלה לעמוד של הפדלחושיות בפייסבוק

         https://www.facebook.com/groups/352850698102983/

 

  
 

הנה הרשימה כנגד שהרכיב גיסי (הרב ברוך פז):

 * כששרה קיבלה נזיפה על כך שהיא צחקה כשקיבלה את הבשורה שהיא עומדת ללדת בגיל 90, הנזיפה באה מכיוון שהצחוק שלה סימן אי-אמון. משה רבנו ננזף בצורה דומה בספר במדבר. מכאן שניתן לראות בנזיפה הקדושה כסימן למעמד הנעלה ולציפיות הגובות של ה' משרה.

 

* לא ברור מן המדרש שזו הפעם היחידה בה ה' מדבר ישירות עם אשה. במדרש נאמר רבי יהודה בר סימון אמר לעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה צדקת ואף היא על ידי עילה.“ לפי המפורשים, הכוונה למעין שיחה פרטית שהרי ברור שה' דיבר עם נשים בתור נביאות אחרות בתורה אבל השיחות עסקו בשירות לעם.

 

* בהמשך המדרש כתוב: "רב אבא בר כהנא בשם רב אידי אמר כמה כרכורים כרכר בשביל להשיח עמה." והירושלמי מוסיף: "הקב"ה מתאווה לשמוע שיחתן של צדקניות." זאת אומרת, כל הסיפור לגבי הצחוק של שרה נועד כדי לתת לה' הזדמנות לשוח עם שרה.

 

* ההמון בסיפור של לוט חיפשו גברים דווקא וניתן להניח שלוט היה מציע בניו אם היו לו.

 

* הגר גורשה למדבר על-ידי אישה אחרת (שרה).

 

* הגר לא גורשה למדבר לבד אלא עם בנה כך שאין לומר שזה גירוש אישה נטו.

 

* המונח לגירוש הגר הוא "וישלח" בעוד משמעות המונח הוא גירושין ולאו דווקא גירוש ממש אל תוך המדבר.

 

* הטיפול שקיבלה הגר היה קשור בעיקר להיותה אמה והרי הבעיות הכרוכות בעבדות לא נגעו לנשים בלבד.

 

* הסיבה שאברהם לא סיפר לשרה שהוא הולך להקריב את יצחק היה עניין של מקום – הוא היה בבאר שבע והיא בחברון (אם כי נראה כי ה' בחר לצוות את אברהם כפי שציווה כשאר היא איננה (וראו גם ב"ר נח)).

 

* כשאברהם סיפר לאבימלך ששרה היא אחותו, הוא פחד שיהרגו אותו וייקחו את שרה בכוח, אותו פחד שהיה לו לגבי פרעה. בכל מקרה, ברור שגם הגבר היה במצב קשה מאד במציאות שהיתה אז.

 

לעומת זאת, ניתן לראות את הפרשה כמציגה נשים חזקות מאד שלוקחות את גורלן לידיים:

בסיפור של גירוש הגר אנחנו רואים אשה שלוקחת פיקוד על משפחתה – "ותאמר שרה גרש האמה הזאת ואת בנה". אברהם לא רצה לציית לה ופונה לה' לעצה וה' עונה לו "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה כי ביצחק יקרא לך זרע" ואברהם עושה את שאמרה שרה אשתו.

 גם בנות לוט לקחו את גורלן בידיים במערה עם אביהן והולידו אמון ומואב, ובהמשך דוד המלך והמשיח שעתיד לבוא.

 הגר המגורשת פונה לה' לקבלת עזרה וה' עוזר לה – "ותשא את קולה ותבך" (טז,כט).

 מכאן שהפרשה מספר על עוצמת נשים ולא על דיכוין.

 

אדרבא, ניתן לראות בה דיכוי של גברים:

* היא מתחילה עם הכאב של אברהם בעקבות הברית מילה

* בסיפור של סדום, ההמון מחפש גבר כדי לאנוס אותו

* לוט נאנס על-ידי בנותיו

* אבימלך נפל למשכב ללא עוול בכפו

* ישמעאל נשלח למדבר וכמעט מת מהתייבשות

* אבימליך גונב את הבערות של אברהם

* ויצחק נלקח כקרבן.

 

הנה, אם כן, רשימה ארוכה של עוולות דווקא כלפי גברים ואילו הנשים יוצאות עם ידן על העליונה, כנאמר — כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

 

 

2 תגובות

  1. תודה, אומי. שבת שלום.

  2. נשמתו של יצחק הייתה נקבית, ולכן לא התנגד לעקדה, למרות שבפועל הוא לא נעקד אלא האיל, הוא קיבל את מידת החסד הגברית בעקדה, כלומר עוד מזיגה לנשמתו, נשמה חדשה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר