עונת מסיבות הסיום החלה. מרגש, נפלא, חמוד, פדיחה, חיוך, מתוק, מדהים, מקסים, תודה. הבנו. אנא קצרו!

הערב ניגן הבן שלנו בקונצרט חגיגי לרגל יום הולדתו ה40 של הקונסרבטוריון, ירושלים. הוא ניגן (במשולש) על אותה במה בתיאטרון ירושלים לפני קצת יותר משנתיים, ביום הולדתו ה14. היה מרגש מאד לחזור לשם, אותה גברת ללא שינוי משמעותי באדרת, רק עוד כהנה שערות לבנות ועדיין גאה עד הגג. התוכנית היתה מגוונת מאד, הן מבחינת התוכן שהושמע, הן מבחינת הילדים המנגנים. ...

  לפעמים אני מרגישה שהחיים עם בן הארבע שלי ראויים לכינוי החיים עם בזוקה ג'ו. לפני ימים ספורים הוא פנה אלי בריצה, ידו על מצחו, "אמא, אמא," הוא קרה, (בזוקה ג'ו היה אומר — אוי לי, אוי לי), "קיבלתי מכה במצח! אני חושב שיש לי דם! אמא, יש לי דם?" הוא מקרב אלי את ראשו ואני עונה לו, "מממ, תראה ...

  אחרי הגן שאלתי את הבן איך היה בצפירה והוא אמר לי שהיה ממש בסדר, עמדנו, ועצמנו עיניים, וחשבנו. על מה? חשבנו כמה העולם יפה, וכמה אנחנו אוהבים את האמא ואת אבא. רציתי לענות לו אבל היתה לי אבן בגרון.  

(תרגומים יתקבלו בברכה כתמיד)   After Making Love We Hear Footsteps by Galway Kinnell For I can snore like a bullhorn or play loud music or sit up talking with any reasonably sober Irishman and Fergus will only sink deeper into his dreamless sleep, which goes by all in one flash, but let there be that heavy breathing or a ...

       רקע הבן האמצעי, אם היית שואלת אותו איזה חייה אהובה עליה, היה עונה לך לטאה. ככה הוא. מאז ומתמיד, מבקש מאיתנו לקנות לו אחת בתור חיית מחמד, ואם לא, אז זיקית ומקסימום, איגואנה. לאיגואנה דווקא הסכמתי, בתור פתרון טבעי ליתושים בקיץ, אבל אב הבית סרב לאשר את הבקשה. אז בינתיים נאלץ הילד להסתפק בחיקויים זולים, לטאות עשויות ...

    כשהתחלקנו בחפצים היקרים להורינו, בחרתי במגילה של אבי. היא שוכנת בגליל עץ זית עליו חרוטים ציוני דרך בנוף הירושלמי ואני זוכרת אותה מונחת על המדף בחדר העבודה בביתנו. אבל רציתי שהיא תישאר אצלי לא בהכרח כדי לראותה אלא מן הגעגוע שבחושים האחרים. בליל פורים, הלכתי לקריאה מאוחרת. היינו בעיקר נשים בלי הילדים. כשהנחתי לפניי את הקלף התרגשתי מן ...

            מזה שנים לא צמתי בתענית אסתר. כי הילדים שלי היו קטנים או מניקים ופתאום השנה נגמרו התירוצים וצמתי. איך היה? נגיד כך, בשלב מסוים שקלתי לעשות עוד ילד. למחרת, כשהיינו צריכים לתחפש את הילדים לרגל שווקי הפורים למיניהם, ירדתי מזה. הבן הקטן רצה להיות קאוובוי. שמחתי כי אני חושבת שכל אחד צריך להיות קאובוי פעם. ...

    ועוד דבר – הילד הזה מסוגל להמציא זיכרונות מקסימים ביותר, מוקדמים מאד ("את זוכרת, אמא, כשהייתי קטן קטן …") ולפעמים יוצא שהוא טרם נולד בכלל. לו רק יכולנו אנו המבוגרים להמשיך את הקו הזה, אני בטוחה שבכך היינו מונעים מעצמנו הרבה דיאגנוזות פסיכיאטריות.  

               ארבעה (ואחד לשנה הבאה) דברים להעריץ (שלא לומר לקנא) בבני בן הארבע: 1. היכולת לבטא את רגשותיו בכל מאודו ובכל גופו (עצב וכעס מתבטאים בדרך כלל קרוב לאדמה, שמחה בריחוק ממנה, בקפיצות לגובה ובריקודים. וכשבא לו, הוא מסוגל לבכות במשך שעה שלמה ובתנאי שמזכירים לו באמצע על מה הוא בוכה.) 2. היכולת להיות ...