mommy

דף הסבר

  חברה שאלה אותי מתי את כותבת, לאור העובדה שזה זמן לא כתבתי, כשאת עצובה? כשאת שמחה? כן, כן, כשאני עצובה אז לפעמים הכתיבה היא הדבר היחיד שעוזר לי אבל בדרך כלל גם אין לי כוח לכתוב. וכשאני שמחה, כן, אז אני יכולה לכתוב ולכתוב, בשצף-רצף, ועם חיוך מטופש על הפרצוף, אבל דברים חסרי טעם ורוח שסופם השכיח להישלח לפח ...

קרא עוד »

הגיע הגמר

זה נגמר. בעלי עלה על מטוס בדרום אפריקה יממה לפני תחילת הגמר שם ונחת כאן הבוקר גדוש במתנות לי ולילדים (כן, כן, כולל וו-וו-זלות — הוא אומר שזה היה לא הוגן לא להביא להם ואני אמרתי לא הוגן כלפי מי.) באשר לתפקודי בהעדרו, אני נותנת לעצמי בערך 5 מתוך 10, ציון בינוני בהחלט. עיקר האכזבה הוא על כך שצעקתי על ...

קרא עוד »

אפשר לומר

מזה זמן רב אני מנג'זת את בתי ללכת לספריה כדי להחזיר את הספרים שהוצאנו ואתמול אמרתי לה היום זה היום. כאשר היא היססה עוד שאלתי לליבה והיא הסבירה שהיא מפחדת מהספרנית הלא נחמדה אז אמרתי יאללה נלך כולנו. העמסתי את התינוק על הבטן, הספרים המים והצ'ריוס מאחור, ויצאנו למסע של כשלוש מאות מטרים. בדלפק ישבה הספרנית הלא-נחמדה אבל בתי אמרה ...

קרא עוד »

הישג לא מבוטל

היום בגן החיות ראיינו דרך הזכוכית פינגווינים שוחים. המראה היה מרהיב: ציפורים עפים אבל לא מעל אלא מתחת לפני המים. כשהבטתי בהם היה לי קשה לנשום. והנה באה התובנה המגדרית: בכל מיני עמדות בגן הציבו לאחרונה טלוויזיות עם סרטוני טבע ובתוך כך שמתי לב שכל הקריינים, אבל כל הקריינים, ללא יוצא מן הכלל, הם גברים. ואגב, אל תחשבו לרגע שנהניתי: ...

קרא עוד »

אל תשאלו

    תודה רבה על העידוד שקיבלתי, אז תשאלו: איך הולך? בינתיים בסדר אבל לאט. לאט לאט. הימים, למעשה היום, הלילה, השעות, הכל הולך לאט. מדי פעם אני אפילו מוצאת את עצמי תוהה אם נתקלתי כאן בטעות באיזה פטנט להארכת זמן, המצרך הנחשק הזה, רק שלא הבנתי עדיין איך מעבירים אותו…  

קרא עוד »

שעת המבחן

בעלי נוסע לבקר את הוריו ומשאיר אותי לבד עם חמישה ילדים. לבד עם חמישה ילדים. מוזר הביטוי הזה. גם עם חמישה ילדים וגם לבד. הוא מצדו כואב הלב אכול רגשות אשם. בכל זאת אינני בטוחה שזה משתלם לי. בינתיים רק משימה אחת הטלתי על עצמי כהרגלי בנסיבות כגון אלה, להישאר בגדר מרחק סביר מדעתי.

קרא עוד »

אני מודה

בשבילי לפחות החלק הכי קשה בלהיות דתי זה להתפלל. דווקא הדבר הזה שאמור לתת לנו נחמה ושגם נותן נחמה כך אני מניחה. ודווקא כאשר עצוב לי ורע לי ואני כועסת על כל העולם אז הכי קשה לי. כאשר משהו טוב קורה אני עלולה להתמלא פתאום עד אפס מקום הכרת תודה ואולי זה מן הפחד מן האבדן שחייב לבוא. רק על ...

קרא עוד »

סוף סיפור

  מאד נהניתי מהעצות שקיבלתי בפוסט שעבר – רוב תודות. אבל יש לי עוד קצת מה לספר בנושא… מסתבר שהבת שלי מאוהבת בדיוק באותו ילד שמאוהב בה. אני, לעומת זאת, לאורך הקריירה התלמידית שלי, הקפדתי להתאהב דווקא באותם בחורים שלא אהבו אותי וכן להפך. אולי פעם היה אחד שקצת מצא חן בעיני שביקש שאצא איתו בתחילת השבוע ולפני סופו כבר שלח ...

קרא עוד »

מילים אחרונות

    היה עוד משהו בלוויה ההיא שמסרבת להניח לי את הראש. דיברו שם על הידידות העמוקה שנרקמה בין האמא, היהודייה המבוגרת, לבין המטפלת הצעירה הקתולית הפיליפינית שלה, כאן בעיר הקודש. לאמא שלי לא היה כזה דבר בכלל. המעבר שלה, יותר נכון הגלישה והמעידה שלה, אל תוך הגיל השלישי והחוסר-אונים לא היה קל בלשון המטה, והעוזרת הפיליפינית שהיתה אמורה לעזור ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לאומי לייסנר