יַרְקָנִים שָׁרִים מַרְכֻּלְתָּם. דּוּכָנִים מְבָרְכִים קוֹנָם, אֲנִי טוֹבֵל יַדָי בְּהַר פִּלְפֵּלִים לוֹהֵט, בְּעַגְבָנִיּוֹת מַאֲדִימוֹת מִבֹּשֶׁת הַמִּשּׂוּשׁ.
לְחָיֶיךָ מִתְחַמְּמוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ כְּשֶׁאַתָּה מִתְקָרֵב בְּמוֹרָד הַשּׁוּק. זְקָנְךָ וּשְׂעָרְךָ שֶׁהִלְבִּינוּ הַרְבֵּה טֶרֶם זְמַנָּם מַנְמִיכִים בִּקְלִּילוּת אֶת מְשׁוּכוֹת הַשָּׁנִים לִפְנֵי רַגְלָיו הַקְּצָרוֹת שֶׁל זִכְרוֹנִי. הַהַכְחָשָׁה מְצַיֶּתֶת כְּכֶלֶב מְנֻסֶּה, שׁוֹמֵר הַסַּף שֶׁל אֲרֶשֶׁת פָּנָי הָעִנְיָנִית. אַחֲרֵי הַכֹּל הָאֲדִישׁוּת אֵינָהּ סְתָם תַּרְגִּיל שֶׁל מוּ"מ. קוֹלִי הָרַע, שָׂרִיד מִנְעוּרַי, לוֹחֵשׁ בְּאָזְנִי: אַל תַּשְׁגִּיחַ. קוֹלִי הָרַע בְּיוֹתֵר רַךְ, פּוֹנֶה אֵלֶיךָ מִבְּלִי לִנְקֹב בְּשִׁמְךָ.
שׁוּב נִגְזָר עָלֶיךָ לִרְאוֹת בְּעֵינָי, וְלֹא לְהַכִּיר, אַיךְ הַגָּלוּי לוֹעֵג לַנֶּעֱלָם, שֶׁבְּפָנֶיךָ הַמְּרֻחָמוֹת קַל לִי לְזַהוֹת אֶת בִּלְבּוּל עֵינֶיךָ הַנִּנְעָצוֹת, אֶת לַחוּתָן הַמַּמְשִׁיכָה לְהָבִיךְ. דָּבָר גַּם לֹא הִשְׁתַּנָּה בַּחֲתָךְ דִּבּוּרְךָ, לֹא נֶעֶלְמוּ תְּנוּפוֹת יָדֶיךָ הַמְּרַחֲפוֹת כְּנַעַר, וּמַבָּטְךָ מַמְשִׁיךְ פַּעַם בְּעָשׂוֹר לְבַקֵּשׁ מָזוֹר בְּכָל הַעֲוָיַת "כֵּן" בְּטֵלָה שֶׁל קְצֵה פִּי, בַּמִּצְמוּץ הֲכִי זָעוּם שֶׁל עֵינָי, אוּלַי יִתְוַדּוּ בִּמְקוֹמִי:
הִנְּנִי. אַשְׁרֶיךָ. שּׁוּב יְדִידְךָ אֲנִי
נַחֲזֹר אֶל נְקֻדַּת הַהַתְחָלָה
לֹא עָבְרוּ שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה
לֹא סָלַחְתִּי – לֹא הָיָה עַל מָה
לֹא כָּעַסְתִּי – רַק עַל עָצְמִי
אַךְ גַּם אֵינִי מוֹצֵא טַעַם לְסַפֵּר דָּבָר מֵאֵלֶּה:
לֹא וִתַּרְתִּי – אֵינִי נָתוּן לְהִרְהוּרֵי פְּשָׁרָה
לֹא שָׁאַלְתִּי – אַל תְּחַפֵּשׂ אֶצְלִי תְּשׁוּבוֹת
אַל תַּמְתִּין לַגְּזַר דִּין מְחֻדָּשׁ. אֵינִי שׁוֹפֵט בְּעַרְכָּאָה לְעִרְעוּרִים
אֵינִי רוֹאֶה כֵּיצַד אָנוּ יְכוֹלִים לִכְפּוֹת עַל כּוֹכָב לֶכֶת סוֹרֵר לָשׁוּב אֶל מְסִלָּתוֹ הַנְּכוֹנָה, אֵיךְ לְהָשִׁיב אֵלֵינוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ צְעִירָה יוֹתֵר, לְלַמֵּד אֶת סַפְסָלֵי הַשְּׂדֵרָה לְהִשְׁתּוֹקֵק לְמַשְׁמָעוּת שִׂיחוֹתֵינוּ הַיְּשָׁנוֹת, וּמַדּוּעַ לְנַסּוֹת עַל עוֹבֵר וְיוֹשֵׁב תּוֹרַת נִסְתָּר.
אֵינִי נִזְקַק לְמַבָּט בְּגַבְּךָ הַמִּתְרַחֵק, לָדַעַת שֶׁנּוֹתַר תָּמִים לְאַחַר כָּל טָעוּת חוֹזֶרֶת וְיַמְשִׁיךְ לָשֵׂאת עוֹד שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה אֶת כֹּבֶד הַמַּנְטְרָה הַמַּחְטִיאָה אֶת פֵּשֶׁר מַעֲשַׂי. וַאֲנִי לֹא חַף מֵרֹעַ וּמִתְמַלֵּא חֶמְלָה. וּכְשֶׁהַיַּרְקָן מִתְפַּלֵּא מַדּוּעַ אֵינִי קוֹנֶה אֶת עַגְבָנִיּוֹתָיו אֲנִי אוֹמֵר לוֹ שֶׁהֵן הִבְשִׁילוּ יוֹתֵר מִדַּי וְהַטַּעַם נוֹתָר בֹּסֶר.