בַּאָוִיר עַמְדוּ רֵיחַ שֶׁל שׁוּם וַאַלִּימוּת וְאִשָּה
בִּבְגָדִים הֲדוּקִים צָחֲקָה בַּפִּינָה כְּמוֹ נַדְנֵדָה
וְכִמְעַט שַפְכָה שָׁדָיִם הַחוּצָה
בְּצָלִים וּפְקָעוֹת הִתְפַּקְעוּ לְמַרְאָהּ
וְרֵיח בֹּשֶׂם פֵּירוֹת יָעָר וְתַרְכִּיז מֵי וְרָדִים
הֵגֵן מִפָנֶיהָ עָלֵינוּ וְעָלֶיהָ.
פּוֹעָלִים שָתוּהָ בְּעֵינֵיהֶם,שִׂחָקוּ-דִּבְּרוּ-רָבוּ-בִּקְלָפִים
לְיָד דּוּכָן מְאֻלְתָּר וְעָלָיו 3 כּוֹסוֹת הֲפוּכוֹת,
דּוֹבְרוֹת אֶמֶת
וְהִמְרוּ עַל עָתִיד מְחוֹזוֹתֵיהֶם הַקְּסוּמִים הָרְחוֹקִים בְּאָסְיָה.
הֶם לִכְסְנוּ מָבָּטִים גַּם לְעֶבְרֵךְ.
יֵש לָהֶם טָעָם טוֹב.
גָּם אַת נִצַבְתְּ, לֵידִי בְּחָנוּת, נוֹבֶרֶת בְּעַשְׂרוֹת סוּגֵי דָּגִים
וּמֵצִיבָה הֶעָרוֹת יַדְעָנִיוֹת מְעוֹרְרוֹת הִתְפָּעֲלוּת
עַל סוּגֵי יְרָקוֹת תָּאיְלָנְדִּים שֶׁלִטַפְתְּ וְהוֹסַפְתְ לָלֶכֶת
בְּעִיר רְחוֹקָה.
סִינִים קְטָנִים עִם סִנּוֹר וּבְלִי כִּנוֹר קִשְׁקְשׁוּ בְּדָגִים
לְיָדָם הִתְגּוֹדְדוּ פִלִיפִּינִים כֵּהִים
וּמִמוּל שְׁחוֹרִים, שְׁחוֹרִים בְּאֶמֶת, הִתְקַבְּצוּ וּבָאוּ
מִכֹל קַרְנוֹת רְחוֹב בְּאַפְרִיקָה-יִזְרָאֵל,
פַּרְסוּ בְּגָדִים צִבְעוֹנִיִים וּפְסָלִים אֲרוּכֵּי שָׁדָיִם וּקִצְרֵי יָדָיִם
מִבֵית יוֹצֵר יִשְׂרְאֵלִי אוֹטֶנְטִי.
מַאֲחוֹרֵי חֲנוּיוֹת נַעֲלַיִם מְכֻסּוֹת בְטָפֵּט
שֶׁהֵחֵל לְהִתְקָלֵף לִפְנֵי 40 שָׁנָה
(כְּאַז גָּם עַתָּה לֹא מָצָאתִי נַעַל לִנְעוֹל).
מִסְעָדָה פַּרְסִית הִתְחַרְתָּה בִּבְשָׂר מִסְעָדָה פַּרְסִית סְמוּכָה
עַד שֶׁשַׁבָּת כִּמְעַט נִכְנְסָה
רֵיח תַּבְשִילִים עָמַד בָּאָוִיר
זוֹל, חָרִיף וּמְגָרֶה
כַּאִשָׁה הַהִיא, צְבוּעַת הָרִיסִים וְהַעַפְעֲפָּיִם,
וְחָשַׁבְתִּי מֶה הָיָה כּוֹתֵב עַל כָּךְ בִּמְקוֹמִי הַמְּשׁורֵר
שוב אוהב. השורות הראשונות קנו אותי
ואחר כך אכתוב מה הייתי מה הייתי חושב
אבנר
תודה אבנר.
אשמח לדעת מה היית חושב
ואני חשבתי מה היה אומר על כך משורר מסוים מאוד, שזהותו נרמזת בכמה ביטויים בשיר
שמעון שלום,
באמת שיר מזווית העין — יפה. ויפה השאלה בסוף – שהיא תמימה אך לכאורה – המעמידה את המתבונן (כאילו) רק מן הצד.
נהניתי לקרוא.
חג שמח — צדוק
תודה צדוק. המשורר הנרמז אינו אני.
יפה.
תודה
כמה אירוני (עירוני) נווה שאנן !
השיר ממחיש היטב את המקום והאוירה
תודה
השם אכן אירוני נוכח המקום.