אֵיךְ זֶהוּת נִרְכֶּשֶׁת? רוּחַ בְּעָלֶיךָ רוֹחֶשֶׁת
בִּנְצָרֶיךָ וּבַעֲנָפֶיךָ יָד נַעֲלָמָה בּוֹחֶשֶׁת.
מִקְרָעִים אֵלֶּה יַלְדְּךָ יִבְנֶה מִגְדָּלִים
לוֹבְשֵׁי-פּוֹשְטֵי צוּרוֹת בִּמְלֶאכֶת נְמָלִים
מִנְמָלָיו סְפִינוֹת נְטוּלוֹת חוֹף נֶחְלָצוֹת
אֶת מַהֲמוּרוֹת סִפּוּנֵיהֶן נַסְתִּיר בְּמַחֲלָצוֹת
רַקָּה בְּמִצְחוֹ פּוֹעֶמֶת, כִּמְעַט מִתְפַּקַעַת
אָמַרְנוּ: לְאַט לְךָ, בְּסַבְלָנוּת נִרְכֶּשֶׁת דַּעַת
עֲדַיִן אַל תָּעוּף, לֹא שְׁלֵמוּת בּוֹקַעַת
מִבֵּיצָתְךָ, וּקְלִיפָּתָהּ לֹא תִּהְיֶה כְּאוֹת
עֵת מָקוֹרְךָ יַבְקִיעַ סֶדֶק צַר לִשְׁאוֹל
הָאִם כֹּחֵנוּ יִשָׂאֲךָ עַל כְּתֵפֵנוּ כְּעֹל
אוֹ צֵל יְכַסֶּה דְּרָכֶיךָ עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל
לְצִדֵּנוּ תַּעֲמֹד עַל רֶגֶל אַחַת. הֲתִגְדַּל?
איזו סונטה יפה, שמעון.
אהבתי את החריזה הצמדית בשני המרובעים (האוקטבה) ואת ההגדרה לזהות שהיא שעטנז בין "רוח בעלים רוחשת" ל"יד נעלמה בוחשת". ויפה בעיניי המעבר לססטט (עֲדַיִן אַל תָּעוּף…), ממש ברגע הנכון שבו הסונטה משנה את פניה (במבנה, וכך גם בתוכן) ועד לשאלה החד-מילית החותמת את הסונטה. מקסים.
חג שמח.
תודה שחר-מריו על תגובה משובחת.
איזו שאלה!
זהות רכשת…כל הזמן, לאורך החיים. חושבת לא מסיימים…
אמנם נכון שזהות נרכשת (או אובדת?) במהלך החיים ועם זאת השנים הראשונות לחייו של ילדך הן המשמעותיות ביותר.
תודה