אמנית חומר ופורצלן וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים ב"מארב" וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה
בלוג עבודות מעודכן http://mirifleisher.blogspot.com /
טלפון להתקשרות: 03-5494799
כתובת אי מייל:
בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268
London או מחכה לגשם
למעלה: עם הגב לכולם והפנים לגדר ערבו של יום בגן השלום
למטה: מכסה ביוב גשמומי , בוקר, בככר ראסל, בדרך למוזאון הבריטי
כשהכליתי את הפוסט אתמול בערב אמרתי לעמי. זהו הפעם משהו שקט בלי קריעת בשר מבשרי , ואם לא יגיבו הפעם כי פינקתם אותי עד כה , לא יגיבו , אין דבר , תתגברי , יש הרבה פוסטים מקסימים שבקושי זוכים לתגובה.
ובבוקר . הייתם כאן. אז תודה
לי הדס רונן ושירה.אני מתאמנת ביצירה שקטה יותר . התהפוך כושית עורה? ימים יגידו.
אילנה מכסה הביוב הוא אחד מיני רבי הנושאים הלא נראים שאני עוסקת בהם.
יש גם אמנית ישראלית . שכחתי את שמה.
"האחר" הלא נראה זה שאין מזכירים את שמו או שמא אומר זו.(נכון רונן. זו אידיאולוגיה ואהבה)
תודה מירי. אני מרגישה ככה-ככה. קצת סובלת מכאבים. ביום שישי אשפזו אותי ליום שלם, עברתי בדיקה די קשה, בהרדמה חלקית, בדיקת עורכים. על פי מה שאמר לי הרופא, הבנתי שאין הרבה מה לעשות. אצטרך לקבוע עם הרופאה שלי ונראה. הקב"ה גדול.
אני קצת עצובה.
רונית עין הנץ
חיכיתי מי ייגלה את הקרוקס.
כמו שכתבתי קודם השארתי את הרמז בכוונה. איכשהו הניגוד של הסגול אולי עם העלה ואולי עם המים השקפופים שכמו כדור הארץ משתקף בהם. טוב די להשתפך. צילום שלי לא יפה.
כשהייתי בלונדון היתה לי איזו בעיה ברגל ויכולתי להסתובב רק עם הקרוקס. מבט התאוב האנגלי יירדפני. אבל הם היו מאוד מנומסים לפושטית הזו. בארץ אז זה היה נפוץ. שם פגשתי אותם רק ברובעים העניים.
ומה פתאם קרוקס זה פושטי?
הם יודעים שזה 200 שקל בארץ?
מילא אם היית קונה את החיקוי ב 50 שקל בשוק (כמו שאני קניתי),
"שמוקס", אבל את קנית את האוריגינל,
ובטח יש לך בכמה צבעים.
את מבינה
וכשאת לא אוהבת האמן צריך לבדוק מה קורה לו…
קרוקס זה מגעיל אבל מה זה נוח. פה על יד הבית הכביש שעוד לא סיימו לסלול…נוח. יש לי רק סגול. אולי באמת ירוק היה יותר מתאים לצילום.
בגלל שאני אוהבת את האומנות שלך, גיליתי שיש לך אתר. נו אני והראש בעננים שלי. נורא נהנתי ממנו. כל הכבוד על כול העבודות שעשית ועל קורות החיים שלך. זה יפה ונהדר. הקרמיקה- החומר האציל.
תמונות יפות
עושה געגועים לגשם…
תודה לח ולאילנה
געגועים לגשם וללונדון
לפני שגללתי למטה עד הסוף אמרתי לעצמי "מתגעגעת", ופתאום זה היה כתוב שם!!!
כמה יצירתי מצדך, מירי, לתפוס במכסה ביוב שגרתי תמונה מלאה שכזאת
אמרתי כבר שאני אוהב את האמנות שלך?
יש משהו מדהים בדרך שבה את עושה מדברים יומיומיים לחלוטין אמירות נפלאות.
פואטיקה בתמונה.
לפעמים זה יותר ממילה.
כשהכליתי את הפוסט אתמול בערב אמרתי לעמי. זהו הפעם משהו שקט בלי קריעת בשר מבשרי , ואם לא יגיבו הפעם כי פינקתם אותי עד כה , לא יגיבו , אין דבר , תתגברי , יש הרבה פוסטים מקסימים שבקושי זוכים לתגובה.
ובבוקר . הייתם כאן. אז תודה
לי הדס רונן ושירה.אני מתאמנת ביצירה שקטה יותר . התהפוך כושית עורה? ימים יגידו.
אגב יש אמן ספרדי שהתרכז בצילום מכסי ביוב בערים שונות בעולם, נדמה לי שהוא העביר את זה להדפסים.יורם לילך סיפר לי עליו וגם ראיתי את הקטלוג פעם…
אילנה מכסה הביוב הוא אחד מיני רבי הנושאים הלא נראים שאני עוסקת בהם.
יש גם אמנית ישראלית . שכחתי את שמה.
"האחר" הלא נראה זה שאין מזכירים את שמו או שמא אומר זו.(נכון רונן. זו אידיאולוגיה ואהבה)
איפה אפשר למצוא את הספר או מה שמו של האומן?
לפעמים הופכים את העור ותגובות הקהל לא משקפות את זה… אבל אני תמיד בעד להרחיב את הטווח של עצמנו.
כן לי , אומץ ושחרור מהתלות בעצמנו
מירי התמונות יפות, שבתוכן משתקפת המציאות היום-יומית שרק עין של אומנת מסוגלת להפוך אותן לדבר אומנותי. חזק ואמיץ.
מחכה בקוצר רוח לפוסט הבא שלך.
הי יעלי בדיוק חשבתי עלייך ורציתי לשלוח לך אי מייל לשאול מה שלומך. היה שקט פה בבלוגייה בלי תגובות שלך.
את בסדר?
תודה מירי. אני מרגישה ככה-ככה. קצת סובלת מכאבים. ביום שישי אשפזו אותי ליום שלם, עברתי בדיקה די קשה, בהרדמה חלקית, בדיקת עורכים. על פי מה שאמר לי הרופא, הבנתי שאין הרבה מה לעשות. אצטרך לקבוע עם הרופאה שלי ונראה. הקב"ה גדול.
אני קצת עצובה.
יעל – הרבה בריאות וכוח.
מירי – איזה עולם יפה יש במכסה הביוב שלך. מתחשק לשבת לידו ולשתות תה מכוסות חרסינה עדינות עם ציורי כפר כחולים.
גם בשבילי הצילום הזה מסתורי ומרתק וכבר עבר זמן. בגלל זה השארתי את הנעליים מציצות כדי להזכיר שזו מציאות
יעלי מתוקה,
הלוואי שתרגישי טוב.
מגיע לך אושר ובריאות.
מכל הלב.
רונית היקרה. תודה רבה על האיחולים והתמיכה.
תרגישי טוב ותעלי פוסטים לרוב חמודה
תודה רבה מיכלי.
הצילום השני משך אותי אליו.
נראה כמו תמונה במסגרת.
(ומעל קרוקס סגולות, לא ?)
ואני לא רוצה גשם !
לא כרגע עדיין.
או בעצם: גשם-כן, יום קצר-לא.
בכל מקרה, החורף הממשמש יעיף אותי קצת יותר למרכז אני מקווה.
רונית עין הנץ
חיכיתי מי ייגלה את הקרוקס.
כמו שכתבתי קודם השארתי את הרמז בכוונה. איכשהו הניגוד של הסגול אולי עם העלה ואולי עם המים השקפופים שכמו כדור הארץ משתקף בהם. טוב די להשתפך. צילום שלי לא יפה.
כשהייתי בלונדון היתה לי איזו בעיה ברגל ויכולתי להסתובב רק עם הקרוקס. מבט התאוב האנגלי יירדפני. אבל הם היו מאוד מנומסים לפושטית הזו. בארץ אז זה היה נפוץ. שם פגשתי אותם רק ברובעים העניים.
את רואה שאני מבינה באמנות ?
:))
ומה פתאם קרוקס זה פושטי?
הם יודעים שזה 200 שקל בארץ?
מילא אם היית קונה את החיקוי ב 50 שקל בשוק (כמו שאני קניתי),
"שמוקס", אבל את קנית את האוריגינל,
ובטח יש לך בכמה צבעים.
לדעתי קרוקס זה "הוט קוטור" של הישראלים 🙂
את מבינה
וכשאת לא אוהבת האמן צריך לבדוק מה קורה לו…
קרוקס זה מגעיל אבל מה זה נוח. פה על יד הבית הכביש שעוד לא סיימו לסלול…נוח. יש לי רק סגול. אולי באמת ירוק היה יותר מתאים לצילום.
בגלל שאני אוהבת את האומנות שלך, גיליתי שיש לך אתר. נו אני והראש בעננים שלי. נורא נהנתי ממנו. כל הכבוד על כול העבודות שעשית ועל קורות החיים שלך. זה יפה ונהדר. הקרמיקה- החומר האציל.
אציל כמו האישה שעובדת איתו….
קרמיקה חומר אציל. מאמצת.