בננות - בלוגים / / ועוד עבודות מחזור(טקסט)
הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

ועוד עבודות מחזור(טקסט)

 

 

 

 

  
 
 

ועוד עבודות מחזור(טקסט)
06/10/2007 23:18:59
 אך תחילה שיר של חביבה פדיה ומדרש שלי
 
עברני זכר הקיום הקדוש / מאת חביבה פדיה
מתוך "מוצא הנפש" בהוצאת עם עובד
 
כבדים עלי לשונות לילה
אינם שותתים הפעם אלא רק מונחים
איה טלם איה בכיים הדק איה אגלי בדולח
סדין עבה וחזק פרוש על כל חבלי הכביסה
ארבע חמש שש קומות
הצטרחתי כלפי מעלה
בשאיפה למנוחה מן הבניינים
הרושמים עצמם בשמים
ובהעפלה ביקשתיך
אך לא היית נמצא
בצחיחות ובענייניות נפרשת שמש
ברקיע אדומה היא מבעטת במותחים
שעת זוהר הגיעה שעת שחר
הפציעה הזאת היא לטובתך
נבזזת בזויה נטרפת טרופה
טוהר אור טוהר לבן טוהר אווירי
אבל אינה נרגעת מבועתת כולה
אין זה אור אין זה אויר
זהו דם שאובה להקיא
בהתרוצץ ראשי על המים
איני חפצה להיוולד איני חפצה להיות
מעמסה לי רשתי הפרושה
בקורים אני נלכדת ובחורים אני נוזלת
מעמסה לי להזיע דם
מתוקה לי הדממה בחושך המייחל
לא נותרה בי רוויה לחלק
שומעת אני את הרחש ההומה מתחת
איך כל רגע המים הרים ויולדים אפלה
תנוני אבלע
אל תהדקוני לחבלים החלודים
בסוב גלגליות הברזל מאוסה לי צרימתם
הנאנקת מכל החלונות
רוח אינו נושם הלילה בכביסה
והרקיע נעלם
זהו רגע מר
יש כאב בחוסר התזוזה
יש פיתוי בעצם התחושה
זהו יובש מוזר
שובי שובי
שמעתי רקיע אטום מבשר
שעדין אני מבחוץ
שובי שובי שובי
מה תחזו בי שאשוב על בכיי
לוהב לוחך נהר של אש הלילה
זרימתו פולחת את היובש המרשרש
זו מוזיקה שמימיה שרים אם
כי אינם מרווים
אולי בגלל שהם רחוקים
אולי בגלל שרחוקה אני אחשוב שהם רחוקים
זה נהר ארגמניותו מדם מלאכים
שותקים נשרפו כי זיפו
לא היו אחד ברגע השירה
והמטוהרים טובלים לשונם בו לפני אמירה
והמאושרים מתים לתוכו כי ראו וזכו
ונולדים למחר כי לא פחדו מלילה בצימאונו
ומדרגותיו מאוד עמוקות ומתוך כל בכי מטפסות
ואם אנוח לי בבדידות גם תהומי יוביל עדיו
אל תפריעוני עכשיו
איני חשה צמא לשותים אותי
איני חשה ערגה לאובים
הפסיקו כבר להיות אורים אותי ואורים
מה בצע כי תבצעוני בשקיקה בעוד לילה קודר
איננו אלי כלל נוהר בעוד מלך הוא של הסתר
וכסיתם מדי פעם על דמי נרגשים ויונקים
ושומעים אינכם את תחִנת העצמים היבשים
אַים הופכי הפציעה לזריחה
באבלי כי קנאוני
אים הזורעים בדמעה
ואודך אז כי לא עניתני
אים איה טלם איה בכיים איה אגלי בדולח
 
עברני זכר הקיום הלח הקדוש
ימי הדם הטהור והצח
השותת עצמו מלאך אחר מלאך
 
קריאה ראשונה
אני רוצה לקרוא שיר זה כאישה וכאמנית. הדגשתי את השורות החשובות לי .
איני אמונה על היידע העמוק והרחוק בכתבים הקדושים שבהם עוסקת המשוררת במחקריה ובהוראתה.על כך אני מתנצלת מראש , בטוחה שהוא ניתן לפרוש והסבר הרבה הרבה יותר רחב ומעמיק . אולי בעוד כמה שנים של למידה , אולי על ידי אנשים אחרים .   אני קוראת כאן , אולי ,סיפור נסתר על מלאכים שזייפו ונשרפו כי לא היו אחד בשירה,אולי הד קלוש למלאכים שמרדו ונפלו משמים, אם כי אלה שבכאן לא מרדו רק זייפו.
מכאן אני רוצה לפרש בדרכי הסובייקטיבית את השיר כשירה של אישה ,שנפשה ומוחה מלאים אמונה ואהבה לאלוהות , שמשום מה נסתרת כרגע בשמים אפלים. אהבה ואמונה מחד ומאידך תחושה של מי שמנודה מראש כי איננה מתואמת עם הצליל האלוהי. הייתי רוצה לראות בזה סוג של עונש מתמיד ובלתי ניתן לפתרון של זאת שנולדה אישה , ומכאן שלעולם , בגלגול הזה יש לומר,לא תהיה כאחד המלאכים המטוהרים.
האם זה בגלל המחזור הדמי הנחשב טמא ,הפרדוקס של זו שגופה נועד להולדה והיא מכילה חומרים שכנראה אינם מתואמים עם הצלילים השמימיים הטהורים.אין היא מצליחה לטפס אליו לשמים עם כל גובה סדינה
"מעמסה לי להזיע דם" נגזר גורלה והיא כזו-אישה ולא רק שאינה זוכה לטפס למעלות הנשגבות היא גם אשמה. אשמה מולדת. על כן אולי אינה חפצה להיוולד.
אינני אישה דתייה אבל התחושה הדתית אינה זרה לי וגם תחושת העלבון של מי שנגזר גורלה להיוולד וללדת,
לשאת את העולם הממשי בגופה ,לפגוש את סימניו מידי חודש,את הקושי וחוסר השליטה הגופני והשכלי,
את המעמסה   ואף ההדרה ממחוזות הטוהר.
שלושת השורות האחרונות הכו בי בתקופה שבה דוקא נפרדתי מתקופת הפריון , פתאום הבנתי שזהו קיום קדוש , לא לכלוך של לילית ועולם רע, הדם ההוא הטמא כביכול איננו אלא טהור וצח שותת כאותם מלאכים שזייפו על לא עוול בכפם ונענשו. לא עונשה של חווה על התפתותה לתפוח,עונשה של אישה על יכולת ההולדה המתבטאת במחזור ובעצם לא עונש אלא, מטלה ,מטען ,משימה ,גורל, שליחות ,שהיא מחויבת להם מעצם בריאתה ומשום שנבראה על ידי אלוהים, כמו המלאכים, גם היא קדושה וגם דמה קדוש נוטף מדי חודש במחזוריות הפריון, מלאך אחר מלאך. כל פעם מחדש.
ועוד אני רוצה לדבר על תחושת הייאוש של זו שאין שומעים את עונייה והיא חשה שאין מושיע בעולם גברי שאיננו מעריך ומרומם את סממני הנשיות,אלא להיפך "מה תחזו בי שאשוב על בכיי" , "איים הופכי הפציעה לזריחה" ו"שומעים אינכם את תחינת העצמים היבשים".
הזדהות רבה חשתי עם שיר זה לפני כמה שנים וגם היום. גם עם הצורך בקידוש הדחוי וגם עם הידיעה שרחוקה הבנת העולם הגברי את הנשי . האל ביהדות כידוע נחשב גברי במהותו.
האישה שרגליה תמיד תהיינה נטועות באדמה היא בעצם השליחה ,הכלי להמשך הקיום האנושי,של המלאכים עלי אדמות . אני רוצה לטעון  ואני מחפשת סימוכין בשיר ,שהאדם עצמו הוא סוג של מלאך עם הגוף והנפש גם יחד. "הקיום הקדוש" כדברי המשוררת. הקיום שהוא גופני ונפשי גם יחד.כי האישה ותפקודיה מקודשים כמותו ,הגבר, אם לא למעלה ממנו . אבל קטונתי מלבנות תיאוריה מבוססת אינטלקטואלית דיה , רק למצוא את עצמי ויצירתי בדברי שיר מופלאים ועצובים אלה ביקשתי.
אני רוצה להעלות כאן כמה יצירות שלי. נראה לי   שהן משוחחות עם השיר . אני חשה קירבה אליו.יצירותיי אלה ודומות להן אני יוצרת כמעט מאז התחלת ערעור המחזור החודשי .יצירות שיש בהן כמובן מן הגופני אבל גם מן הרוחני ,אני מקווה. ואשר לשיר,יש לו רבדים עמוקים בתרבות היהודית שלא את כולם אני מבינה עדיין. אבל אני שומעת את המנגינה ומבינה אותה … כמידתי.
 
כששלחתי לחביבה את הדברים לאישור לא לפני שוידאתי שהיא חשה קירבה לעבודותיי,קיבלתי ממנה תגובה זו:
" עבודתך האומנותית היא יפה ועדינה
עבודתך על שירי היא מעניינת וראוייה לפרסום. כמובן שאני יכולה להרגיש שלא לזה התכוונתי או שאיפה הרבה דברים אחרים אליהם התכוונתי וכו וכו' אולם תפסת דברים , חלקם באופן שמדבר אלי מכל מקום – באשר ניתוחך הרגיש מאוד מאוד  לנשי ! – וחלקם, שגם אם הוא רחוק ממני , הרי שהצד שבי כמבקר ספרות ואומנות יכול לקבוע שזה חשוב ומעניין לכשעצמו.
קריאה חוזרת 
אני המשכתי הלאה שקטה ,עד שיום אחד התחוור לי בנסיבות שכרגע אני מנועה מלפרטם-סודות של אחרים-  אחרי שהאישה העדינה הזו הפנתה אותי ורמזה למאמר שכתבה :" תמורות בקדש הקדשים – מן השוליים למרכז"   מה היו כוונותיה האמיתיות  בשיר.
 
מבלי שהצלחתי להכיל  הכול בגלל חורים גדולים בהשכלה , הבנתי שכוונתה הייתה להזדהות מתוך חוויה מיסטית כנראה עם קרבן המוקרב על המזבח בבית המקדש, והקורבן הכואב את כאב הסתרת הפנים שהביאתהו למצבו ,מחד מוכן לכך מתוקף אהבתו- אמונתו לאל ,מבקש שקורבנו מרצון יתקבל אבל איננו מאושר כלל.וכמה כואבת לו הידיעה שקורבנו מטמא את סביבתו המקודשת. עברהּ זכר הקיום הלח הקדוש ,זכר קורבנותה וזכר המלאכים שזייפו ונפלו אף הם לנהר הארגמן היוצא מתחת להר הבית  והמזבח ושוטף את הדם. הדם הזה של הקורבן אם הבנתי נכון טמא ונשלח עם המים לגיא בן הינום,בניגוד לאפרה של הפרה האדומה שנשרפה ואפרה מגיע כנראה אולי למעיין השילוח. קורבן טמא ומכפר מול קורבן שאיננו טמא ואיננו מופיע לדעתי בשיר אלא רק במאמר ההוא. ולגבי המילים בכותרת  " מן השוליים אל המרכז", השאיפה בשיר לשים את השולי במרכז.(אהלן מיכה שמחון אם עמדת בנטל הקריאה עד כה..)קולו של הקורבן הקדוש.ראו פועליה של חביבה היקרה בכיוון הזה כמו אנסמבל היונה, פסטיבל מן הקצה ופעילותה בפריפריה הבאר שבעית,פעילות שבעיני כבר מזמן הפכה למרכז.
 
הבנתי  גם למה בכל זאת קיבלה את פירושיי הסובייקטיביים . למרות היותה אישה דתייה. דת מהסוג הנענה והמקבל,מן הסוג שמה זה אנחנו החילוניים שנפשנו כרויה לרוחני כמהים אליה.
המרחק בין קורבניות האישה לקורבניות הקדושה של הזבח לעולה איננו רב.
אוסיף רק את תגובתה למאמר אחרי שהתפרסם כדי להשלים את המהלך פה וההבנה עד כמה משוררת שהתכוונה לדבר אחד מוכנה לקבל פרשנות אחרת וליהנות ממנה באורך רוח ובפתיחות.
 
מירי היקרה בקר  טוב
מאוד מרשים וחזק
תודה על הדיאלוג עם שירי
עבודותיך מלאות יופי, כאב, עדינות
את מצליחה להביא לידי ביטוי את עוצמתו של השברירי
ואת טהרתו של הטמא כביכול
 
יישר כוחך
 
הרבה טוב
חביבה
 
פורסם לראשונה במארב    
אחר כך בטקסטורה
  
ובינתיים

קיבלתי מכתב תגובה  מחביבה שקראה את הפרשנות החדשה. היא כמובן אישרה את פרסומו.
תגובה מעניינת.

מירי היקרה
סליחה  שרק עכשו אני חוזרת אליך
ראיתי שאת מסוגלת לטרוף את הקלפים של פירושך ולשוב ולסדר את הכל חדש ואחרת
ממש נדהמתי 
שוב מצאת דברים 
שכבר אין לי להם פתרונים
אפילו איני יודעת בעצמי אם אין מקובלות עלי שתי פרשנויותייך או ליתר דיוק אם לא התאהבתי במתח שבין שתיהן
 
זכיתי
 
תודה לך ושבת מבורכת  בעמקותה
 
שלך חביבה  

www.havivapedaya.com

 
העבודות הוצגו בתערוכה שש-עדויות נשים בירושלים ביולי  "באנטיאה- קול האישה"
   
 ובבית תנועת" אחותי" בנובמבר 2006
  
 
 
עשיתי כמה שינויים בעיצוב הטכסט כדי להקל על הקוראים.
  
 

 

 

 

6 תגובות

  1. השיר יפה אך לא אתבייש לומר שקטנה אני כדי להבין אותו, אל אף שקראתי אותו כמה פעמים. אבל זה קצת הזכיר לי את מה שכתב שלמה המלך "שיר השירים" – תיאור בתוך תיאור. כאן נדמה לי אפילו שקיימים כמה תיאורים בתוך תיאורים.

  2. מירי היקרה
    אני עכשיו מבינה את הכוח והמיסטיות של השיר אחרי שקראתי את מה שכתבת. נהנתי, התרגשתי מאוד. פתאום נגמרו לי המילים כדי לתאר כמה שזה יפה. תודה מירי על ההכירות עם משוררת כל כך דגולה.

    • מירי פליישר

      תודה יעל
      היא הוציאה אמנם רק שני ספרי שירה אל כל שיר באר.""מתיבה סתומה" ו"מוצא הנפש"
      כדאי לך להיכנס לאתר שלה.

      והעיקר כל הכבוד שצלחת את המילים. מקווה שהעיצוב המדגיש הקל. עושה רושם שאת כרגע יחידה אבל עשית לי את היום.
      שמחה להתחלק עם הערכתי הרבה למשוררת.
      ושמחה שזו את .

השאר תגובה ל יעל בר שם ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר