יש מצבים שזה מכה בך, הזוית המיוחדת של הראיה מבפנים , דרך העיניים.
את מרגישה מוכרחה לשמר את הרגע , לזכור אותו , להתענג עליו ולחוות אותו מעט יותר.
אלה שניים כאלה.
לאחד קראתי מסכים –
השני
נער ונערה
הוא התיישב , לבוש בגדי ספורט משובחים עם תיק עמוס ציוד , ובלהיטות שלף את הספר. שקוע פרס את עצמו על כל המושבים סביבו . נראה היה שהוא מרוכז לולא שלח מבט סקרן כל פעם לחבורת נערים שישבה בקבוצת מושבים אחרת. היא ניגלתה לי פתאום יושבת מולו . מן הסתם ביקשה שיזיז את הרגל מהמושב. (המנהג לשים רגליים על מושב האוטובוס הציבורי , יכול להעלות לי את הפיוזים של שומרת אוטובוסים בתשלום) . שלפה אף היא ספר ושניהם שקעו בספירה מופלאה שעוד זכורה לי מימי ההחלפה בספרייה כשניסיתי לתרגל הליכה וקריאה בו זמנית. איזה שקט היה שם בבועה הזו.
בימים קשים אלה של אחרי המלחמה ולפני הבאה. תמונת הנעורים התמימה הזו הביאה לי מעט נחמה.
כדי למנוע זיהויים למרות שאין שום פגיעה בשמם הטוב האפשרי והם אף ראויים לציון למרות אלמוניותם, טישטשתי את התמונה.
ושוב , כמו בתמונה על החוף אני מוצאת את עצמי עם אנשים , במקרה זה צעירים, שהם דימויים יותר ממדומים וזה דוקא עוד יותר טוב.
תודה לכל היועצות והיועצים שסלחו לי מראש. אני בכל זאת חושבת כמו סמדר שצריך להזהר בפניהם ופרטיהם של הבריות כשמצלמים אותם.
אם עדיין הזיהוי ברור מידי אשמח שוב להערות.
תמונות מוחשיות שונות זו מזו וחזקות
מירי, באם אין לך את רשות ההורים לצילום הקטינים- זה מעמיד אותך בפני בעיה עם החוק.
אבל בלי קשר הצילומים יפים ועוד יותר מה שכתבת.
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%95%D7%A7_%D7%94%D7%92%D7%A0%D7%AA_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%98%D7%
99%D7%95%D7%AA
אני מקווה שזה יפתח. אלו חוקים של הגנת הפרטיות.
טבע, שמים הם לא ה"פרט" אז אין בעיה.
ושוב אומר שלי זה לא מפריע כלל להנות מהפוסט, אך את שאלת מירי.
חבל, זה לא נפתח.
חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981
פרק א': פגיעה בפרטיות
איסור הפגיעה בפרטיות
1. לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו.
פגיעה בפרטיות מהי
2. פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:
(1) בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת;
(2) האזנה האסורה על פי חוק;
(3) צילום אדם כשהוא ברשות היחיד;
(4) פרסום תצלומו של אדם ברבים בנסיבות שבהן עלול הפרסום להשפילו או לבזותו;
(5) העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב, והכל אם אין הכתב בעל ערך היסטורי ולא עברו חמש עשרה שנים ממועד כתיבתו;
(6) שימוש בשם אדם, בכינויו, בתמונתו או בקולו, לשם ריווח;
(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם;
(8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע;
(9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה;
(10) פרסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקאות (1) עד (7) או (9);
(11) פרסומו של ענין הנוגע לצנעת חייו האישיים של אדם, או למצב בריאותו, או להתנהגותו ברשות היחיד
תודה תמי יקרה
לא מצאתי שום דבר ממה שהעלית שמבזה או פוגע בדמויות. נהפוך הוא.
אנשים מצולמים ללא הרף ברחוב על ידי טלויזיה . אם הצילום לא פוגע בהם כנראה שמותר.
זוהי שאלה שהטרידה אותי בעבר. עכשיו נרגעתי.
שוב תודה
מרנין את הלב. לא רואה שום בעיה בפרסום התמונה, מה גם שבקושי ניתן לזהות את המצולמים, אם הכלל.
תודה למרונן הלב
מירי,
גם לי התמונה מביאה נחמה,
הנורמליות הזו של שני ילדים יושבים וקוראים ועוד באוטובוס זז…
ומדברת אליי גם תמונת השמיים ועננים באמצע העיר, במבט מלמטה למעלה.
מירי,
גם לי התמונה מביאה נחמה,
הנורמליות הזו של שני ילדים יושבים וקוראים ועוד באוטובוס זז…
ומדברת אליי גם תמונת השמיים ועננים באמצע העיר, במבט מלמטה למעלה.
חשבתי עלייך רונית כשהעליתי אותן ,על סדרת תמונות ירושלים שלך.
מזמן לא העלית תמונות
זה מרנין את הלב הדווי של כולנו
ועוד בחירות מטומטמות בפתח…
אסור לצלם ילדים בלי רשות ההורים, אבל התמונה כל כך מקסימה שאי אפשר לעמוד בפניה.
נדמה לי שיסלחו לך.
זה נדמה לי צילום ציבורי כוללני ענת
ובמיוחד שאינו פוגעני כפי שקראתי בטכסט שתמי קאלי העלתה.
יפה כתבת שרק טוב מאיר מהם.
מירי, השאלה היא אם מותר לפרסם תמונה של השמיים בלי רשותם… 🙂
מאד קולנועי הפוסט הזה. יפה.
וואללה שירה
תודה רבה
מקסים מירי, מסכימה עם שירה. גם מהשמים צריך לבקש רשות, אם כבר… מה פתאום לבקש רשות? אין כאן שום דבר שלילי, להפך
ועשית לי חשק לנסוע באוטובוס…
תודה איריסית
ואל תשכחי מצלמה
יפים יחסי החוץ פנים, סקרנית אם הצמד הקורא הגניב מבטים.
אני בחרתי שלא לצלם אנשים ללא רשותם, פשוט כי איני רוצה שיצלמו אותי כך. אבל זה נעשה לרוב, וחושבת שמותר כיוון שזה במרחב ציבורי. יפה בעיני התלבטותך זו.
סמדר יקרה
חשבתי עלייך
לתת לך קצת שמחה
בהצלחה
ועוד משהו סמדר
הם לא הגניבו מבטים
רק הוא נעשה יותר נינוח
והיא מאוד מאוד מרוכזת בקריאה אחרי הצעד הנועז שעשתה.
שום מבטים . עד לרדתי מהאוטובוס שהיתה בדיוק דקה אחר כך.
תמונת הנערים ראויה לתיעוד, מדובר בסיטאוציה היסטורית שאין לה המשך. הלב מתרחב.
תרצה ואל תבכה שלום
יש המשך בחחי אלוהים
דור ההמשך
בחיי אלוהים בספר התורה…ככה נשבענו אז
לא מאמינה שיש דבר כזה! {הילדים הקוראים וגם השמיים באמצע העיר} שניהם מביאים מזור ליאוש, בעיקר הילדים, מי היה מאמין שיש עוד קוראים צעירים?
איזה עין רגישה יש לך ,מירי, שקלטת את מה שרבים מאיתנו אינם רואים יפים הצילומים
תודה חנה יקרה
חני
ואיזו להיטות
וההתחברות של שניהם
בבחינת חומה בצורה
כמו פעם…
מקסימים הרגעים האלה שצדת מירי
והבאת לעינינו
תודה ריקי
די נמאס לי כבר מהזרות וההזרה האורבניות גם שהעין הצופה מאחורי העדשה מרתקת. אבל איזה רגע מתוק תפסת עם שני הילדים. מחמם את הלב.
כדי למנוע זיהויים למרות שאין שום פגיעה בשמם הטוב האפשרי והם אף ראויים לציון למרות אלמוניותם, טישטשתי את התמונה.
ושוב , כמו בתמונה על החוף אני מוצאת את עצמי עם אנשים , במקרה זה צעירים, שהם דימויים יותר ממדומים וזה דוקא עוד יותר טוב.
תודה לכל היועצות והיועצים שסלחו לי מראש. אני בכל זאת חושבת כמו סמדר שצריך להזהר בפניהם ופרטיהם של הבריות כשמצלמים אותם.
אם עדיין הזיהוי ברור מידי אשמח שוב להערות.
ממה בדיוק נמאס לך אמיר?
האם גם בשירה?
זה קורה בעיקר באמנות פלסטית, לא? בשירה המקבילה לזה היא אולי שירת חפצים.
הרי גם התמונה באוטובוס היא "אורבנית", אבל דיאלוגית ולא מנכרת.
האם אתה מתכוון לאמנות יבשה שמצלמת מצבים וחפצים ללא משמעות רגשית?ללא עומק?
…ואני לא ידעתי שאני כזו…
האם אתה כולל בזה גם את הצילום מסכים שלדעתי יש בו עומק דתי?
לא אמרתי שאין בו עומק, מירי, אך בי ההד הדתי לא הדהד בו. בסך הכל אמרתי לך רק את הרגשתי.
תמונות מעניינות.
צודק מי שהעיר שאסור לצלם קטינים, אך אצלך קשה לזהות בתמונה את הקטינים ותאור המצב הוא נפלא
תודה עדנה
טישטשתי
מירי,
רק עכשיו שמתי לב שגם התמונה הראשונה צולמה מתוך האוטובוס.
שאפו !
על הזווית.
תגידי, גם עלייך נורא מסתכלים כשאת מצלמת ?
רוניתי
המצלמה שלי קטנה ודי ממזרה.
את הילדים צילמתי ומיד ירדתי במילא.
ראיתי מבט הכרה נדהם של הנער.
יכול להיות שיתעוררלבקש זכויותיו וכשיצליח לאתר אותי אראה לו שטישטשתי(מחשבות פרנואידיות של ליל נדודים)
וחוץ מזה רונית
אם לא ביצעת פשע חמור , מה איכפת לך שמסתכלים . אני דוקא גאה שאני לא סתם אחת , אלא אחת שמזויינת במצלמה…:)
מירי, מאד אוהבת את המציאות שהבאת במצלמתך
תודה שולמית יקרה
איזו הנאה מהצילום . יש לי מצלמה חדשה דיגיטלית אוטומטית וקטנה. אפילו לא מאוד יקרה. ואני ממש נהנית ללמוד אותה.
אשאיר את יואל בשביל התזכורת.