הבלוג של מירי
  • מירי פליישר

    אמנית חומר ופורצלן  וכותבת. 5 תערוכות יחיד והרבה אחרות קבוצתיות. אמא לשלושה צעירים גדולים, אשה לבעל, מורה לתלמידים, סבתא לנכדים :) מאמרים  ב"מארב"  וב"ערב רב" מגזינים מקוונים על אמנות וחברה. מאמרים על אמנות ואמנות הקרמיקה. דימויים שהתפרסמו בכמה מגזינים לשירה "נתיבים" לאחרונה בלוג עבודות  מעודכן     http://mirifleisher.blogspot.com /  טלפון להתקשרות:  03-5494799 כתובת אי מייל:   בית: רחוב יהושוע טהון 8, רמת השרון 47268

אדמה

 

 

 

חמר
25 ס"מ אורך

 

 

20 תגובות

  1. מעניין מאוד מירי איך המשמעות משתנה מחומר לחומר, והתחושה בבטן שונה.
    אנשים סובלים, האדמה סובלת, הכל שרוף שורף.עבודה חזקה במיוחד לאור הארועים.

  2. מחזיר אותי לבראשית "כי מעפר אתה ואל עפר תשוב" העבודה מעבירה תחושה של התפרקות במבט ראשון ויחד עם זאת בשל העובדה שהרגליים נראות כרגבי אדמה עולה בתוכי תחושה של התחדשות כי כול הצומח מן הקרקע ונובל שב ופורח. אולי זו התקווה?

    • אדמה יבשה וסדוקה, והרגליים יצוקות בתוכה ,האדם תבנית נוף אדמתו ,או שמא להפך. עבודה רבת משמעות, מירי

  3. עבודה מבריקה, מירי. וטעונה מאד. ואקטואלית כל הזמן.
    כפות רגלי-עפר כסמל להיקרעות ולצוּמוּד בעת ובעונה אחת.

    מלא-עוצמה, מירי.
    עלי והצליחי.

    • מירי, עבודה מדהימה!!!
      הרגליים ברוצות להאחז באדמה נראות כל כך עתיקות. איזה תרגום למציאות העכשווית. אהבתי!!!
      שוש

  4. תמי כץ לוריא

    מירי,
    כבד, שורשי, מדכא, חזק

  5. שולמית אפפל

    מירי, חלמתי חול מן הסתם בהשפעת כפות רגליך.
    פיסול קמאי מדבר אל תמיד.

  6. מירי, כפות רגליים כאלה ראיתי לראשונה בהיותי ילדה באיזור גבעות שהיה בתל אביב, ליד תיכון עירוני ט" ויד סינגלובסקי, בדרכי לשיעורי העשרה אחרי הצהרים. באיזור זה נטו בדווים נודדים מאהל תקופה ארוכה, ולנו הילדים זו הייתה אטרקציה בנוף העירוני, ומתוך המאהל הייתה מגיחה נערה בדווית יפיפיה, עדויה בשלל תכשיטים מצלצלים, נזם באפה, כחל בעיניה האפלות וצמיד לקרסולה. כפות רגלייה היו שחומות, יחפות, מדבריות ואני תהיתי איך היא יכולה; היינו תוקעים בה עיניים משתאות מקרוב, מלמעלה עד למטה, והיא בנו, מחייכת במבוכה ועם זאת חשה עליונות ונצחון.

  7. כי מעפר אתה… נכון אבל היתה גם ילדות

    יְחֵפָה

    עַל הָאָרֶץ הַיָּפָה
    אֶתְהַלֵּךְ לִי יְחֵפָה
    רַךְ הָעֵשֶׂב כְּמוֹ שְׂמִיכָה
    כַּף רַגְלִי כָּל כָּךְ שְׂמֵחָה!

  8. רגליים אדירות, מירי, משדרות עוצמה ושרידות. כמה מעניין אל מול הרגליים שהבאת כאן קודם. כביכול אותה גברת, אבל בשינוי האדרת היא נבדלת ומקבלת משמעות אחרת.

  9. רגליים נטועות באדמה כמו הנערות המיתולוגיות שהפכו לעצים.

    אכן כל חומר מספר סיפור אחר, ואני לומדת לשמוע אותו דרכך, מירי.

  10. מהעבודות שלך אני רואה כמה מבע יש בזוג רגליים ואלו דווא מחזירות אותי לאדמה במובן המעודד

  11. רונית בר-לביא

    בכשרון רב.

    וגם מאד מפחיד אותי.

  12. מירי פליישר

    תודה לכל המגיבים והמגיבות. לא אודה הפעם בנפרד. אני כנראה בריב עם האדמה הזו שאנחנו פה רבים עליה. ונהרגים . הערב אולי אפילו יותר לצערי.
    האדמה הזו של כולנו . יהודים וערבים.
    ירחמנו אלוהים.

  13. איריס קובליו

    מירי, סדרת כפות הרגליים שלך הזו מאד מרשימה. אני בטוחה שאראה אותה במוזיאון בקרוב. את נהדרת בעבודתך!

  14. טובה גרטנר

    היי מירי
    החיים מתערבבים,עם האומנות.מזכיר רגליים עיפות אחרי קרב.
    מירי לא אוכל לבוא לבקרך, יש לי בדיוק הופעה, לכבוד הסופר סמי מיכאל.ב9 לחודש בשעה 12
    בהצלחה
    ובאהבה
    שלך טובה

    • מירי פליישר

      טובה סיבה טובה מאוד . איש נפלא . בטוח שייהנה . אני מצטערת שלא אבוא לשמוע אותך. הפסד שלי

  15. לשים ביחד אדמה ופרט מגוף האדם, ואפילו לא ביחד אלא כגוש ויצירה אחת, שני מושגים טעונים כך-כך, מוביל לאלף פרשנויות אפשריות. צריך אהבה גדולה וקירבה אינטימית לחומר כדי לעשות זאת, ומרגישים שכך הוא הדבר, לא משאיר ברירה אחרת מלומר – אחדות, ועדיין גבוה, אבסטרקטי וחומרי גם יחד. אחדות?

    • מירי פליישר

      תודה גרא
      אדמה כידוע היא חיבור של גרגרים . אני מחברת אבל רואה את הגרגירים יותר מהאחדות ושמחה מההתבוננות.
      שמחה מאוד בתגובתך הייחודית.
      בכוונה לא פרשתי וימין ושמאל מצאו פה את עצמם.
      שלום שלום
      מירי

השאר תגובה ל תמי כץ לוריא ביטול תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות למירי פליישר