הבלוג של מירי אמנית חומר וכותבת
אז גם אני הצטרפתי למקהלת המתרגשים מתערוכתה של איריס קובליו "שפת אם" בגלריה הייחודית של קיבוץ נחשון .
נטלתי קצת חופש בביקורת האמנותית , וגם העורך בלבל פה ושם כמה רעיונות , אולי עוד ישופרו בהמשך, כשייתפנה מהעלאת המגזין מארב האהוב עלי מחדש.
מארב הוא מגזין מקוון לאמנות וחברה ולעיתים גולש לכיוון של ביקורת פוליטית חריפה,מה שגורם להתקפות אינטרנטיות עליו מימין . בזמן מלחמת "עופרת יצוקה בדם" הוא הותקף והושחת על ידי קבוצה אנטי ישראלית דוקא. עכשיו הוא מנסה להתאושש מהנזקים.
יש לי שם בארכיון כמה מאמרים. מקווה שהארכיון ישוב להיות שמיש.
ועכשיו המאמר הזה שאני מקווה שאת איריס תקבלי אותו כמו זר פרחים לכבוד תערוכות העבר והעתיד.
http://maarav.org.il/2009/04/27/flsher24409/
הבלוג של מירי
מירי, מאמר מאלף.
לצערי לא אספיק לראות את התערוכה של איריס.
טוב שלא מעלף שולמית יקרה אשר מעבר לאוקינוס
שלום שוב!
גם אני התרגשתי מהמאמר.
תארת את האקוורל (והפורצלן) כ"חומר קפריזי ועדין למגע הדורש מיומנות ושליטה". אני מוצאת שהזכרון עצמו הוא החומר הקפריזי והעדין למגע, והאמן המשתמש בו כחומר מני שאר החומרים, בורא גם ממנו אידאות חדשות. במובן הזה, כל עוד מישהו מתבונן במעשה האמנות, האמן מנצח לכאורה את הזמן.
המתח שבין ערפל הכתמים לבין הדמויות המדויקות יכול לספר את אותו הסיפור: לאו דוקא כסיפור של הצלה משכחה אלא כבריאה מכאוס, כזיקוק.
וכך, ערכו של הזכרון הפרטי הוא באמת שנוצקה בדימוי שנוצר בהשראתו, ולעתים, כאשר יש בדימוי אמת גדולה יותר, החייאת הזכרון כמניע עשויה להפוך למיותרת, והוא הופך לעוד רובד של משמעות, לשפת האם, ותו לא.
הערה לאתר- חבל שאי אפשר להכנס לתמונה כי מעניין לראות פרטים. חוץ מזה, מה זה הבאנר המפחיד עם ה"רשימה השחורה"? האם מחשבי היקר נדבק בוירוס נוראי?
עלעלית אנא היכנסי לבלוג של איריס קובליו פה בבלוגייה ותוכלי לראות משיפעת היפעה. התעוכה עוד מתקיימת בנחשון. שווה לראות אותה בממש.
תודה על דברייך
היי מירי
איזו כתיבה יפה, הייתי בתערוכה היא נהדרת
להתראות טובה
תודה טובהלה. ראית ?יש סימנים שגם את היית שם…במאמר.
מירי יקירה, התרגשתי מאד ממאמרך היפה (אמרת לי בתערוכה שאת לא מראה מה שאת כותבת לפני הפרסום כדי לשמור על חופש הביטוי שלך, ולכן הופתעתי וחייכתי הרבה למאמרך)
אהבתי את השוואת האקוורל לפורצלן, את האמירה על כתמי האפור האקוורלי שהן כמו דמעות- שלוליות של בכי הייתי אומרת, ואכן היתה זו שנת השלולית שלי…
לגבי העבודות על אריזות התרופות, אז זה היה מכוון, ליצור את המרחק הזה, הצורך להתכופף, להתאמץ, אולי אפילו לפספס את זה.
עכשיו עולה בי מחשבה שהתרופות של הילדה כיפה אדומה טמונות עמוק בסל. הן לא מגיעות ליעדן (לפיה של הסבתא) כי הזאב פתח את פיו לפני התרופות. התרופות נשארו בסל. נשכחו.
סתם מחשבה.
והרקדנית? עוד ידובר בה.
תודה לך יקרה על זר הפרחים היפה…
שמחה איריסית שקיבלת הכל. נראה היה לי שאת מסוגלת לקבל ביקורת,והצדקת את תקוותי. לא מסכימה כמובן עם ההסבר. רוצה לראות וטוב את מה שאת יצרת!!!!!!!!!!
כל הכבוד על הרשימה מירי.
ברור שכל יצירה ויצירה כזו דורשת התעמקות הנפש והעין שאינה אפשרית ברשימה קצרה, אבל הצלחת לומר דבר של ממש ולהודיע על קיומה.
בדיוק אמיר להשאיר רישום בזמן ובמקום של תערוכתה של איריס.
אתה אולי זוכר את הדיון שהיה לנו על תערוכתי שבה הוצגו עבודותי רחוק מהעין. שם זה היה הנושא המרכזי של התערוכה , אבל מאז אני מתנגדת נמרצות להרחקת יצירות שיש עימן מסרים מעודנים מהעין והלב
רשימה יפה, מירי
מאוד אהבתי את תערוכתה של איריס
וגם את הבחירה להניח את עבודות התרופות על הרצפה. נדרש מאמץ ורצון להתקרב. הן שבריריות ועדינות כל כך, והיותן מונחות על הרצפה מעצים את פגיעותן בעיני, בשל המבט ממעל שלנו. גם הזכוכית התוחמת, כמו זכוכית ראווה, אך גם זכוכית מגן.
תודה סמדר
אבל
אם כך בואו נשים עבודות על הירח ורק נספר לצופים מה הם היו יכולים לראות ולא יראו כהלכה…:)