19.9.13
אני רוצה להיות חתולה זקנה ולבנה שהשמש מסתירה את הכתמים החומים שלה מרוב אור, ישנה על הדשא הרך שמחובר לאדמה, באמצע היום. להעלם אט אט לתוך הדשא כשהשמש מעל והאדמה מתחת ואני כבר לא רוצה כלום. פשוט כלום.
ואולי לא
ואולי עוד לא
ואולי לא
ואולי עוד לא
מחווה למירי/ אולי עוד
… הפס הכחול שלה /אולי עוד לא/ אולי לא/ בא לה להכיל/ את החלל שמתוכו/ צמחה/ האדמה/ והפס הכחול בְקַצֶהָּ/ צללים אפורים וכחולים/ גלים של ים/ שם/ שָמַ-יִם/ שמש/ שמש מסתירה מרוב אור/ שמש לבנה/ כולה חתולה/ על דשא ירוק/ אולי עוד
מלטף…
מזדהה איתך מועדים רק לשמחה מירי יקרה
יפים הכלים ויפה החתולה הפרוותית הצחורה על הדשא
תודה רוחה תמי וחנה על תגובתכן האוהדת
תודה רוחה תמי וחנה על תגובתכן האוהדת
עוד לא. . . .
יהונדב תודה
וואו מירי – אַת כאילו (כאילו) *לא* משוררת, אני כאילו (כאילו) נכנסתי לכאן רק על מנת לשלוח לך מייל, ו-
– ישר לקרביים:
"(…) ואני כבר לא רוצה כלום. פשוט כלום."
ואז – תמונת החתולה.
ואז –
מירי,
עוד לא.
שום "ואולי לא".
שום "ואולי עוד לא".
עוד לא.
כי אני (אני, נו) רוצה "עוד מירי".
תודה רבקה ירון רבה מאוד!