בננות - בלוגים / / אַקְוַרְיוֹן קָטָן בַּמֶּרְכָּז לַקַּבָּלָה
רחל חלפי
  • rachel

אַקְוַרְיוֹן קָטָן בַּמֶּרְכָּז לַקַּבָּלָה

 

הַאִם הַדָּגִים הַקְּטַנִּים בָּאַקְוַרְיוֹן הַקָּטָן בַּמֶּרְכָּז לַקַּבָּלָה
יוֹדְעִים שֶׁהֵם דָּגִים קְטַנִּים בְּאַקְוַרְיוֹן קָטָן בַּמֶּרְכָּז לַקַּבָּלָה?
מַפְלִיא שֶׁאֵין הֵם דָּגִים גְּדוֹלִים
מַפְלִיא שֶׁאֵין הֵם דְּגֵי צִבְעוֹנִין
מַפְלִיא שֶׁאֵין הֵם דָּגִים מַרְהִיבִים
מַפְלִיא שֶׁאֵין הֵם עָפִים

לֹא,  הֵם צְנוּעִים בְּשָׁחוֹר  בְּלָבָן   בְּאָפוֹר

כְּאוֹתִיּוֹת צְנוּעוֹת  קְדוֹשׁוֹת  בְּסֵּפֶר הַזֹּהַר

עַל אַחַד מַדָּפָיו הַלְּבָנִים

           

אֲפִלּוּ צִמְחֵי הַמַּיִם סְבִיבָם צְנוּעִים:

צְהַבְהַב כְּצֶבַע הַיֹּשֶׁן

יְרַקְרַק כְּצֶבַע הַתִּקְוָה הַשְּׁפוּיָה –

שׁוּם סָגֹל וְכָתוֹם   שׁוּם דֶּגֶם מְהַפְּנֵט!

הַכֹּל מֵרִיחַ מִשַּׁקְדָנוּת צְנוּעָה

הַכֹּל שָׁט  בְּשִׁפְלוּת רוּחַ

 

יַחַד עִם זֹאת   הֵם נִרְאִים כִּבְקִיאִים גְּדוֹלִים בְּתוֹרַת

הַסּוֹד  וְהָרֶמֶז

 

הָאַקְוַרְיוֹן נוֹשֵׁף בּוּעוֹת חַמְצָן

וְסִילוֹנֵי הַבּוּעוֹת נוֹסְקִים בַּמַּיִם אֶל עָל

כְּמוֹ בּוּעוֹת הַדָּיֶאט-קוֹלָהּ שֶׁל זֶה שֶׁהִתְיַשֵּׁב לִימִינִי

כְּמוֹ בּוּעוֹת הַתִּקְווֹת הַמּוּגָזוֹת שֶׁלִּי

הַנּוֹשְׁמוֹת-הַנּוֹשְׁפוֹת  עוֹלוֹת  דּוֹאוֹת בִּי

וְגַזּוֹתָ  אֶל מוּל דְּגִיגֵי-הָאַקְוַרְיוֹן  הַמִּתְבּוֹנְנִים                   

בְּבוּעוֹת הָאֲוִיר  בִּדְּפָנוֹת הַזְּכוּכִית הַקָּשָׁה   זֶה בַּזֶּה   בִּי                               

אוֹ שֶׁמָּא לֹא בִּי  

כְּשֶׁאֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת בָּהֶם  עַד  בּוֹשׁ

מְנַסָּה לְהַבְקִיעַ אֶל עֵבֶר הַמִּסְתּוֹרִין הַמְּהַבְהֵב –

דְּגִיגִים צְנוּעִים   מִתְבּוֹנְנִים   שׁוֹמְרֵי-סוֹד   רוּחָנִיִּים שֶׁכָּאֵלֶּה

בַּמֶּרְכָּז הָרוּחָנִי לְקַבָּלָה

בְּתוֹךְ אַקְוַרְיוֹן קָטָן שֶׁדָּפְנוֹתָיו כּוֹלְאוֹת   אֲטוּמוֹת   קָרוֹת

מְשַׁקְּפוֹת עוֹלָמוֹת שֶׁמֵּעֵבֶר

 

                                                24.7.05 

 


זהו עוד שיר מתוך כתב היד של ספר היצורים  ההולך ונרקם מאז שירי הראשונים, במסלול מקביל למסלולים אחרים,  
ושפרקים קצרים מתוכו רואים אור לעתים (בבלוג זה ראו אור אריה-ים, ו-סביון ברכבת).

 

5 תגובות

  1. , אהבתי ואוהב,
    שתיקתם של הדגים הנה שירה.

    הדג במים איננו צמא.

  2. מירי פליישר

    שיר יפה מאוד וחכם. אמנות ההתבוננות והצרופים היצירתיים,יצירים,יצורים,יצירה,. עברית שפה עמוקה

  3. רחל שלום,
    יפה ומביע את הכמיהה הדואלית שלנו להיות "יודעים את עצמנו ואת עולמותיו של הקב"ה" (ידיעה שמסבה לנו שלוות נפש) אך בעת ובעונה אחת להיות "לא יודעים את מוגבלותנו וחלופיותנו" (ידיעה שגורמת לנו צער וכאב).
    תודה — צדוק

    • תגובה בפוסט איננה מאפשרת ניתוח פואטי רחב יריעה, כך לתחושתי. מה היא כן מאפשרת – יריות מהבטן. וזה מצוין בעצם, כי הרי לזה בדיוק השיר שלך, רחל, מכוון. מכוון אל הבלי-דעתנות יתר, אל הבטרם אכילת פרי עץ הדעת, אל היותנו כדג במים שגם כשהוא באקווריום הוא פטור מדעת כי הוא כלוא. שירך העמוק מכוון אל הפשוט והכה קשה להשגה – פשוט ללמוד לשחות בצנעה.

  4. לדג במרכז הקבלה
    מגיע לפגוש את פקידת הקבלה
    ששמה אסתר (כמובן).

    אסתר בקיאה גדולה בלעשות כמו דג
    והיא מרהיבה בפתקים
    שהיא מכניסה לישיבות של מטה

    מדי פעם היא שומעת "בליפ" בראש, כמו בועה שנגוזה
    אבל בדרך-כלל הכל פשט-פשט-פשט אצלה
    ורק עיניה שוחות אל סוף מבטחים

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות ל