שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

בשבח הבטלה – אבל איך עושים את זה?

    אולפתי לחשוב, להרגיש ולהאמין שהעבודה מחשלת, מבגרת, מצמיחה, משחררת. מה לא. חיי כגרושה, אם חד הורית, אכן לימדו אותי במשך שנים ארוכות שהעבודה מחשלת, מבגרת, מצמיחה, משחררת. עבדתי שנים בפרך. פשוט כך. בכל חזית. כאישה עצמאית במלוא המובנים והיישומים לא הרשיתי לעצמי לקחת חופש. כן, שתהיה עבודה – אבל לסרב לעשותה. לדחות אותה. לומר, קודם כול לעצמי, עכשיו אני ...

קרא עוד »

שתיקה

            לכשתחזור הפעם הזאת אחריש על מנת לתקן את שהתחרשתי לו עד כה,  כי יש מילים שהשתיקה יפה מהן להקשיב לקודש קודשי הלב.              

קרא עוד »

חוזרת לבית הבננות/בננים – עם בית אישי…

          תכנונים וקביעות לא נועדו להיות מוסרות ואזיקים, כי אם שוליים בכביש המהיר של חיינו. זה מה שלימדו אותי חיי. כל קביעה טובה לשעתה, ואם השעה השתנתה יש לזרום עם ממצאיה/תוצריה – קודם כול הנפשיים. לפני כמה חודשים הרגשתי כנכון לי לעזוב את המטע ו"לנסוע להודו" עד שאסיים את עמלי על ספרי "יומנה של אשה מודרנית", ...

קרא עוד »

"תורת הציפה" – מתנת פרידה זמנית

              לכול זמן ועת לכל חפץ תחת השמים. והעת שלי הגיעה לעשות בעיקר למען ביתי פנימה. בימים הקרובים יחל תהליך ההמראה של ספרי "יומנה של אישה מודרנית". לא, הוא עדיין לא מכורך. זה יקרה לקראת חודש ספטמבר הקרוב. אך בראשית חודש מאי הוא יפרוש כנפיים אל ביתו החדש – הוצאת כנרת זב"מ. אני את שלי הענקתי ...

קרא עוד »

"אני נהנה משמע אני קיים" – אבל למה דווקא בחו"ל?

              בתחילת השבוע המריא הבנן גיורא פישר לחופשה בעיר האורות, וכבר למחרת זכינו בשיר חם מתנור הבאגט והקרואסון. ומה בשיר? געגועים. כך אני פירשתי זאת. לְמה געגועים? ל"שטויות", לאיזו שורת שיר לא גמורה שהשאיר בבית. ואז הסגיר הדובר של גיורא (או שמא הדובר=גיורא) כי המחשבות על השורה שנזנחה מאחור באה על חשבון היכולת להתמסר ...

קרא עוד »

מהי אמנות – "שאלת מיליון הדולר", בעיני

        רוב שנותי כיוצרת (מלבד הזמן שבו אני יוצרת, שאז אני "מקשיבה" אך ורק לקול היצירה המבקשת לבקוע) וכצרכנית אמנות, מטרידה אותי מאוד שאלת ה"איך" וה"על מה". ולמה הכוונה? בבואנו להתייחס ליצירת אמנות, יש באופן שרירותי חלוקה דיכוטומית בין תוכן לצורה כאשר מדרגת או דרגת האמנות של אותה יצירה נאמדת ונמדדת על פי השילוב בין השניים באופן ...

קרא עוד »

מי יתננו מעוף

          בשבוע החולף עמד המטע בסימן בעלי החיים בראי האדם. אמיר אור פתח אותו עם שיר חתולים חכם-מחכים, ובהמשך זכה המטע למעופן של שלל ציפורים רבות יופי ומכמירות לב. לבנה מושון פרסמה סיפור-ציפורים בתצלומים מרהיבים, עופרה קליגר העלתה שירי ציפורים מרגשים, ושולמית אפפל שבאורח קבע מופיעה כציפור (ראו דיוקנה בחלקתה האישית) העלתה פנינת-שיר-ציפור מאת אמיר גלבוע. ...

קרא עוד »

שלא על מנת להיפרד

כשאדם נפתח באמת ובתמים לקשר אינטימי, שמעצם טבעו מחייב אותו להוריד את עור נשמתו, להיות חשוף לקִרְבה, להתמזגות עם זולתו – והרי מהו קשר אינטימי בלעדי זה – איך עליו להיפרד כשנגזרת עליו פרידה? מעולם לא הייתי מצטיינת בדבר הנורא הזה – פרידה ממישהו שהיה לי איתו קשר אינטימי. לא ידעתי לחזור לעצמי במלואי, שהרי הפרטנר לאינטימיות היה חלק בלתי ...

קרא עוד »

למות בצחוק

  עוד בהיותי עוּלַת ימים החל מר המוות להטריד אותי באופן אינטימי. אני זוכרת את עצמי הוגה בו בבעתה, מדמיינת את חיי מגיעים אל קצם. נכון, לא פעם הוא גם העניק לי השראה למחזות מעודדים, אך רק במערכה הראשונה שבה ראיתי את עצמי – גופי הקטן נטמן באדמה, וסביבי כל מי שפגע בי עומד ומתנצל. סופו של אותו ז'אנר תיאטרלי ...

קרא עוד »

חגיגת יומהולדת כפולה – לשירי אורה ניזר ולחברותי בבננייה

  החודש אני חוגגת שנת חברות במטע הבננות. הפוסט הזה הוא מסיבת הדוגמה לשמחתי על חברותי, ולכל המוזמנים אגלה – לא יהיו משקאות חריפים ולא קלים, לא בייגלך ושאר תופינים. לא ריקודים וגם לא מוזיקה מחרישת אוזניים. הכול במסיבה הזאת הוא בשקט גמור – כיאה לחברותא וירטואלית. שנה שלמה של חוויות שלא ידעתים עד לכאן, שכללה היכרות נעימה ביותר עם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לענת לויט