אילוף – השיר ששינה את חיי

 

אני לא יודעת האם יש שירים ששינו את חיי קוראיהם. אני יודעת שיש שירים – לפחות שניים – שעצם כתיבתם שינתה את חיי, הביאה עלי אירועים שהלב ניבא ולא יכול היה למנוע. האחד יפורסם בפוסט הזה. הוא נכתב לאחר שש שנות נישואים טובים, ללא שום מריבה אחת (יהיו שיאמרו, ובצדק, שזוהי אחת הסיבות לפירוק – אי יכולת "לריב", לבטא כעסים כשיש, להתמודד איתם מתוך הבנה וקבלה ומחילה ויכולת להמשיך הלאה טיפה אחרת). בשש השנים הללו ילדתי שתי בנות לתפארת מדינת ישראל וטיפחתי עם בעלי דאז בית לא רע למראית עין. אך בכל שש השנים הללו לא כתבתי ולו שיר אחד. ואז פרץ מתוכי געש. במשך חודש ימים כתבתי ספר שירים שייקרא לימים "עובדת אלילים". חמותי לשעבר עליה השלום אמרה כשקראה את הספר, "עם ספר כזה אי אפשר להמשיך נישואים". אני לא יודעת מה היה בו בספר ההוא שבגינו היא חזתה זאת. הרי לא אחת יטענו יוצרים ובני זוגם שהיצירה היא ערוץ וינטלציה לא רע בכלל. נהפוך הוא. אז הנה השיר הראשון שהוליד הגעש ההוא שבעקבותיו התגרשתי. השיר מופיע גם בספר "עירומה על גב סוס במונגוליה", והוא תורגם עתה לאנגלית בידי זיוית האוזר. אשמח אם מי מקוראי שירה אנגלית המבקר במטע הבננות יחווה דעתו על השיר בשפה האנגלית – לאו דווקא מתוך השוואה למקור, כי אם לעצמו. זהו בשבילי קנה המידה לעמידתו של שיר איתן על מכונו.

 

 

אילוף

 

 

אֲנַחְנוּ נָשִׁים מַכּוֹת, בּוֹעֲטוֹת וּמוֹרְטוֹת שֵׂעָר. לִפְעָמִים

גַּם לְעַצְמֵנוּ, אֲבָל רַק לְעִתִּים רְחוֹקוֹת, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ,

אַתֶּן מְשֻׁגָּעוֹת. אֲנַחְנוּ כּוֹרְתוֹת רָאשִׁים וּמְשַׁסְּפוֹת

גְּרוֹנוֹת וְשׁוֹטְפוֹת רְצָפוֹת וּמְדִיחוֹת כֵּלִים וּמְכַבְּסוֹת

וּמְגַהֲצוֹת וּמְגַדְּלוֹת יְלָדִים לִהְיוֹת גְּבָרִים, שֶׁיָּקוּמוּ

עָלֵינוּ וְיִנְטְרוּ וְיִבְגְּדוּ וְיִנְטְשׁוּ אוֹתָנוּ לַאֲנָחוֹת,

וּבְלִי הֲנָחוֹת אוֹ הִתְחַשְּׁבוּת בְּמַה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי

שֶׁנִּכְבַּשְׁנוּ וְהִתְמַסַּרְנוּ עַד כְּלוֹת לַחֲלוֹמֵנוּ הָעַתִּיק

לִהְיוֹת נֶאֱהָבוֹת וְנֶחְשָׁקוֹת בַּחֲלוֹמוֹתֵינוּ הַצְּחִיחִים

מִקִּרְבָה בֵּין הַמִּינִים.

אֻלַּפְנוּ לָשֵׂאת וְלָתֵת לָהֶם אֶת כֹּחֵנוּ, לְהָפְכָם לְסָרִיסִים

בְּלִי יֻמְרוֹת שְׁלִיטָה וְהִשְׁתַּלְּטוּת עָלֵינוּ.

מִי הָיִינוּ וּמָה אֲנַחְנוּ יְכוֹלוֹת עוֹד לְעוֹלֵל שֶׁלֹּא עוֹלַלְנוּ.

נָשִׁים אֲיֻמּוֹת וּמְאַמְלְלוֹת בְּעִקָּר אֶת עַצְמָן,

שֶׁאֵינָן יוֹדְעוֹת לְהַעֲנִיק כִּמְעַט דָּבָר לְעַצְמָן

אַחֲרֵי מַה שֶּׁעָשִׂינוּ לְמַעַן הַמִּינִים וְהַמִּין

שֶׁאֵינוֹ שָׁוֶה כִּמְעַט מְאוּם לְאַחַר שֶׁנַּעֲשֵׂינוּ גְּבָרִים

שֶׁבַּגְּבָרִים בְּעָמָל, בְּיֶזַע וּבִדְמָעוֹת, בְּעִקָּר שֶׁלָּנוּ.

לַשָּׁוְא הָיִינוּ נָשִׁים מַכּוֹת, בּוֹעֲטוֹת וּמוֹרְטוֹת שֵׂעָר.

מָה עוֹד יָכֹלְנוּ לַעֲשׂוֹת בַּכֹּחַ שֶׁנִּתַּן לָנוּ עַד כְּלוֹת כֹּחֵנוּ,

אַחֲרֵי שֶׁהָיִינוּ נָשִׁים נִפְלָאוֹת וּמְסוּרוֹת וּמִתְמַסְּרוֹת

בְּקַלּוּת רַבָּה מִכְּדֵי לִכְבֹּש אֶת הַלְּבָבוֹת לִצְמִיתוּת.

 

 

Taming – Anat Levit

We are abusing women, kicking and pulling hair.

Sometimes to ourselves too, but only rarely, so they don’t say-

 you’re crazy. We also chop off heads and slash throats

and wash floors and wash the dishes and do the washing

and ironing and raise children to be men, who would stand

over us and bear a grudge and hate and betray and abandon us

without any remorse or consideration

of what there’s been before we were conquered

and devoted ourselves completely to our ancient dream

of being loved and desired in our barren dream,

empty of real feelings of closeness between the sexes.

We were trained to carry and give them our power,

 to turn them into eunuchs

without pretentious control and overtaking us.

Who have we been and what else can we

cause that we haven’t already.

Unbearable women, who make themselves, mainly, miserable,

who can’t grant themselves hardly anything after what we’ve done

for the sexes and the sex, which is worth next to nothing

after we’ve become the manliest of men in labour and sweat

and tears, ours mainly.

we were abusing women in vain, kicking and pulling hair.

What else could we have done with the power that was given to us

to the end of our forces, after we’d been wonderful,  amazing, devoted women,

giving in too easily to conquer hearts forever.

 

 

 

Translation: Zivit Hauser