בננות - בלוגים / / פלא הבריאה: לא בת אדם, כי אם פילה. מדהים!
שלא על מנת להיפרד
  • ענת לויט

    ילידת תל אביב, 4 באוקטובר 1958. דור שני לילידי העיר העברית הראשונה. אביה היה מכונאי וסוחר מכוניות ואמה עקרת בית. מסלול לימודיה: גן "בת שבע", גן עירוני, בית הספר "לדוגמא" ע"ש הנרייטה סאלד, "תיכון חדש", תואר ראשון בספרות עברית ובפילוסופיה ולימודי תואר שני בספרות כללית באוניברסיטת תל אביב. בתקופת שירותה הצבאי בחיל הקשר החלה לפרסם שירים, סיפורים וביקורות ב"עתון 77". לאחר מכן פרסמה מיצירותיה ורשימות ביקורת בכל מוספי הספרות של העיתונות היומית. ספרה הראשון "דקירות" (שירה ופרוזה), שראה אור ב-1983, זיכה אותה בפרס ורטהיים מטעם אוניברסיטת בר אילן. על הביקורות שפרסמה זכתה ב-1987 בפרס ברנשטיין. ב-1987 נישאה ליובל שם אור. שבע שנים לאחר מכן התגרשה, ומאז היא מגדלת את שתי בנותיה (תמר ודנה) וחמישה חתולים במרכז תל אביב. בין גיל עשרים לשלושים וחמש עבדה כעורכת לשונית בעיתונים "הארץ", "דבר" ו-"חדשות", וכן כתחקירנית בתוכנית הספרות "סוף ציטוט" ששודרה בשנות השמונים בערוץ הראשון, וכעיתונאית לענייני ספרות ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות". מאז מחצית שנות התשעים באה פרנסתה מעריכת ספרים עבור ההוצאות השונות. פרסמה עד כה עשרה ספרי שירה ופרוזה וזכתה בפרס ורטהיים לשירה, בפרס ברנשטיין לביקורת ובפרס ראש הממשלה

פלא הבריאה: לא בת אדם, כי אם פילה. מדהים!

 

 

 

http://useloos.com/mediaplayer/?itemid=8715

לכל מי שחשב שאנחנו נזר הבריאה כדאי לצפות בחוויה פלאית שהונצחה בלינק שלמעלה.

אזהרה: הכניסה ללינק אסורה לגברים שעדיין מסתייגים – גבר גבר ונימוקיו המקוריים – מכניסה לחדר לידה כדי לחזות בפלא הבריאה.

 

 

 

9 תגובות

  1. ענת, מאחר ועברתי כבר פעם אחת את סף חדר הלידה וזכיתי לראות את פלא הפלאים, לא רק שאיני מסתייג אלא ממליץ בחום לחוות את החוויה היוצרת קשר יוצא דופן בין האב הזוכה להחזיק את הנולד קרוב ללבו דקה אחר הלידה. אבל הפילה הזאת בהחלט שבתה את לבי בעוצמות החמלה האימהית, ללא כל סדנא לקראת לידה וללא הצעקות הנשמעות בחדר הלידה: חיים, מה עשית לי:))

    • מוישלה אם היה לך זמן לצפות בסרטון וגם לכתוב תגובה משמחת ואפילו להצחיק אותי, סימן שאתה בחופשה וזה פלא שמיני. האמת, לא אליך כוונה האזהרה, שכן יכולתי לנבא שלא אתה הוא האיש/גבר שיישאר מחוץ לחדר שמתוכו יוצאת אישה ב"מצב צבירה" שונה מזה שהיא היתה לפני כן. באשר לפילה, זה לא רק עוצמות החמלה, בעיני, אלא החוכמה… או שמא האינטליגנציה הרגשית פעילה שלה. לא בטוחה שכל הנשים היולדות לו היו בודדות בשעה כזו כהגר במדבר היו יודעות מה עליהן לעשות כמו הפילה הזאת. לפעמים נדמה לי שכל העניין הזה של נזר הבריאה הוא כינוי שהמין האנושי ניכס לעצמו ומנצל את העובדה שהחיות לא יודעות לפתוח פה…

  2. הי ענת, איזה יופי!
    לולא משה שהבהיר שמדובר בפילה לא הייתי נכנסת לקישור כי לידה היא חוויה פנימית שלא היה לי בה שום צורך בעיניים כך שבענין צפיה בלידה כנראה שאני עם הגברים המנמקים.
    אבל ההמלטה הזאת…וואוו…ובאיזו עדינות ודיוק הרגל העוצמתית נעה על מנת שלא לדרוך על עוללה.
    מדהים, תודה.

    • מה שאותי הכי ריגש שאלמלא הרגל הזאת ש"בעטה" בילוד הוא לא היה חי!

    • הנה סיגל רציתי להצפין את ההפתעה, אבל נוכח הערתך גיליתי אותה בכותרת. בלי להתחכם. חבל להחמיץ. האמת שבימינו שוטפים את תיבות הדואר שלנו לא מעט סרטונים. לא את כולם בכלל פותחים. את זה גם פתחתי וגם הרגשתי צורך עז לשתף.

      • לענת היקרה,

        ראיתי, איזה כמות של דם אלוהים אדירים, פחד אלוהים.

        בינתיים אגיד לך שני דברים. את יודעת שהתינוק האדם הוא מבין היצורים היחידים שלא יכולים ללכת כשהם נולדים.

        בגלל זה כשאיתן נולד, הייתי שמה אותו באמצע המיטה ופשוט רוקדת מסביבו. אגב, ילדתי בקריה בתל-אביב. כל כך אהבתי אותו עוד מן הבטן.

        ועוד משהו, את מירב ילדתי עם ירידת מים בתל-השומר והיה צריך ללכת אחרי עם מגב.
        עם איתן בקעו לי את השליה ויצאו מים אולי כמו נהר – פשוט כמויות אדירות.

        אבל, הרגע, שבו מביאים לך את הילד שילדת אצלי הראשונה היא בת ואת רואה את התינוק שיצא לך מן הבטן. מירב אגב הית יפיפיה עם עיניים כחולות כאלה, שמנמנה

        מה אני אגיד לך – זה הרגע הכי מאושר שיכול להיות בחיים של אדם.

        תגידי, את חושבת שלפילה כאב כמו שלנו, אולי נתנו לה אפידורל, או שיש לה שליטה עצמית, כי לא רואים בכלל שכואב לה. היא מפגינה שליטת מחץ ואני צרחתי בלידות שלי כמו חייה שחוטה.

        אחלה סרט, מהמם
        חוה

      • לענת היקרה,

        ראיתי, איזה כמות של דם אלוהים אדירים, פחד אלוהים.

        בינתיים אגיד לך שני דברים. את יודעת שהתינוק האדם הוא מבין היצורים היחידים שלא יכולים ללכת כשהם נולדים.

        בגלל זה כשאיתן נולד, הייתי שמה אותו באמצע המיטה ופשוט רוקדת מסביבו. אגב, ילדתי בקריה בתל-אביב. כל כך אהבתי אותו עוד מן הבטן.

        ועוד משהו, את מירב ילדתי עם ירידת מים בתל-השומר והיה צריך ללכת אחרי עם מגב.
        עם איתן בקעו לי את השליה ויצאו מים אולי כמו נהר – פשוט כמויות אדירות.

        אבל, הרגע, שבו מביאים לך את הילד שילדת אצלי הראשונה היא בת ואת רואה את התינוק שיצא לך מן הבטן. מירב אגב הית יפיפיה עם עיניים כחולות כאלה, שמנמנה

        מה אני אגיד לך – זה הרגע הכי מאושר שיכול להיות בחיים של אדם.

        תגידי, את חושבת שלפילה כאב כמו שלנו, אולי נתנו לה אפידורל, או שיש לה שליטה עצמית, כי לא רואים בכלל שכואב לה. היא מפגינה שליטת מחץ ואני צרחתי בלידות שלי כמו חייה שחוטה.

        אחלה סרט, מהמם
        חוה

        • האמת שלידה לא זכורה לי כחוויה מרנינה. בעצב תלדי בנים נדמה לי מיושם לחלוטין, ולתחושתי בעניין זה מזל שלנשים יש זיכרון כאב קצר. דבר נוסף, אני בהחלט יכולה להבין גברים שנמנעים מחדר לידה. יש עניינים בהחלט "לא אסתטיים" שם מלבד רגע הפלא שאין בלתו שבו מגיחים חיים חדשים לאוויר העולם. גם בסרט על הפילה יש רגעים כאלה – לא בהכרח נוחים לעין. אלא מה, אותן שניות שבהן אותה פילה מחזירה רוח חיים לאפו הארוך של הפילון ומקימה אותו על הרגליים היו בעיני אדירים. אפילו ישו לא היה עושה זאת טוב ממנה. בגלל זאת לא יכולתי להתאפק מלבקש לשתף בסרטון הזה את עמיתי שכאן.

  3. וואווו מדהים !

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לענת לויט