לכבוד חג האהבה… לנזר הבריאה: הלבנה

בהיותי ילדה הוכרתי על ידי מכרי הקרובים כילדה מוכת ירח.

מעת לעת הייתי קמה ממיטתי ומתהלכת בשנתי ברחבי בית הורי עד שהיו משיבים אותי למיטה מבלי להעירני.

 פעם אחת אפילו "נתפסתי" יושבת שקועה עמוק בשרעפי הלילה על אדן חלון חדרי, כששתי רגלי משתלשלות מעל חצר בניין מגורי (ולא מתוך שתת-המודע שידר חלילה רצון אובדני, שכן הייתי ילדה מלאת שמחת חיים).

שלשום, מוצאי שבת, ישבתי על הגג הצמוד לדירתי ונשאתי עיני למרומים. מבטי היה תמים לחלוטין, שכן לא ידעתי כי מועד וחג הוא לירח בלי קשר אלי.

ירח במילואו טייל אט-אט מעל לראשי ונדמה קרוב אלי מאי פעם.

בתחילה קצת חששתי להאריך מבט גלוי בלבנה במלוא הודה, שמא חלילה אחזור לימי כילדה חולת ירח…. אלא שאז נמלאתי עוז בוגר, וזיכיתי את עצמי בשעת חסד צרופה של התפעמות מיפי הבריאה אשר הלבנה היא לה ככתר למלכה.

השראת פתאום השיבה אותי לבסוף אל חדרי.

לאחר שכתבתי וערכתי וקראתי את שירי שיובא כאן, התפלאתי לגלות שבהיסח הדעת והכוונה הראשונית נחלץ מתוכי פשוט שיר אהבה!

אז היום, ט"ו באב, אני מקדישה את שירי זה לאהבתי הראשונה: ליקום כולו, בריאת אלוה, במלוא תפארתו מקדם ולעולמי עד.

 בונוס מתנה: שיר שענת אהבה במיוחד בהיותה ילדה:
https://www.youtube.com/watch?v=P2_gflXLru0

חולת ירח

כֹּה קָרוֹב וְרָחוֹק, לִפְעָמִים

נִסְתַּר וְלִפְעָמִים גָּלוּי, צָף

מֵעֲדָנוֹת בֵּינוֹת לְפוּךְ-עָנָן

עֵירוֹם מִצִּפָּה, יְצִיר אֱלוֹהַּ,

הַלַּיְלָה הַזֶּה – אֶחְלוֹם אוֹתוֹ,

אֲכַלֶּה גַּעְגּוּעַי כְּכַלָּה חוֹלָה,

הַלַּיְלָה הַזֶּה – אֶהְיֶה לוֹ

כָּמוֹהוּ בִּי בְּמִלוּאִי

לְבָנָה.