בננות - בלוגים / / על: כמות שהוא / ריקי דסקל.
גליה אבן-חן
  • גליה אבן-חן

    נולדתי באשדוד ואני חיה בתל-אביב. נשואה ואימא. 1992 : אשת העולם הקטן (שירה) 2009 : אישה מטורפת (שירה) 2014: למשתמט (סרט קצר) 2015: עובדות מהדמיון (רומן) 2016: נצח יחסי (שירה) 2017: רואים לו לכדור-הארץ (ארבעה סיפורים ונובלה) 2018:: "אין פטנט לאהבה" (סרט) 2020: "רואים לו לכדור הארץ" (סרט קצר) galiaeh@gmail.com  

על: כמות שהוא / ריקי דסקל.

סקירה זו נועדה לקוראים שלא מכירים את שירתה של המשוררת ריקי דסקל, כי אלו שמכירים את שירתה כבר יודעים!

הנושאים שבהם עוסקת ריקי דסקל בספר זה ובספריה הקודמים קשורים להיותה דור שני לניצולי שואה. למשל: השיר "מכינה עצמי לצעקה" (עמודים 13-12), שמסתיים בשורות המצמיתות: "רבקלה / התוכלי לצייר לי את מה שהיינו / ילדות קטנות של ניצולים." שורות אלה באות לאחר תיאור שתי ילדות המשחקות לתומן בחדר מדרגות.
דסקל עוסקת באִמה ניצולת השואה בסוף ימיה שבינתיים נתבשרנו מדף הפייסבוק שלה שנפטרה ובאב המת, דור שהולך ונכחד. הסוף המשפיל מתווסף לכל מה שעברו: "ההמתנה בדרך לטרקלין היא נושא ראוי לפרוזה / רק לחש הזונדות בחדר יפה לשירה / כלחש נחש בגן." (עמוד 28). בהתייחסות להורים יש אהבה ענקית, שאולי מובנת מאליה בהקשר של אהבת הורה לבנו או לבִתו, אבל בהחלט לא מובנת מאליה ברגשות, שאנו מחזירים להורינו, כשהם נזקקים לנו בסוף ימיהם.
כמו-כן יש התייחסות לציירים וציורים ידועים יותר וידועים פחות, כמו הצייר יובל פלד.
דיוקנאות שחקנים ומשוררים והרגישות המיוחדת שיש להם, מצביעים על שני הכובעים שהיא עצמה חובשת. כך השיר "לקט ושכחה" (עמוד 14), שמתייחס לסנסורים הרגישים של המשורר באומרו: "ולשכוח שאני / צליל נמלט / עלה נושר / זכוכית שבורה / קרן לבנה נבלעת בחשכה."
ספר זה מוקדש גם לחברות שמתו, רוני פיין וציפי מל, ויש בו שירים שנכתבו עליהן, למשל: "רוני, בת מולה ודינה" (עמוד 18). קצת מפחיד, שכבר בגילה המשוררת נאלצת להיפרד. זה מפחיד אותי מאוד, כי אולי בקרוב זה יהיה גם אצלי, כי אני מעשנת ואולי ייפרדו ממני?
השיר הפותח בעמוד 9, "הרעש הלבן של הגלים יכסה הכול" מתכתב עם שירה של נעמי שמר, "יש לי חבר". אצל נעמי שמר השיר פותח: "יש לי חבר בירושלים / יש לי חברה ברמת אביב…", ואילו הדוברת של דסקל פותחת: "יש לי חברה ששמה פרח / יש לי חברה ששמה חמסין…", עד הסוף המפתיע: "תהיה לי חברה ששמה גאולה".
בשיר "המילה "ברית"" בעמוד 15 הדוברת מגדירה את המילה הגדרה קצרה, קולעת, שאין מדויקת ממנה: "ובכל זאת בכל אראה / אות וארוס וניצוץ אלוה ממעל", לאחר שהיא מסבירה עד כמה היא חילונית.
אסיים בשיר, שבעיניי הוא החזק ביותר בספר, ושורת הסיום שלו מחצה אותי.

 

אחרון העלים נשר מותק שלי (עמוד 60)

 

מול חלונות ראווה בערים זרות

מתוך לוחות נחושת במעליות ממרטות

באישוני צעירים ברכבות תחתיות

 

אנחנו מזדקנים

שומעים ג'וני קש

מצטטים ברטולד ברכט

לובשים שאנל חמש

 

אני אומרת לך אהוב שלי

שלמות זו לא אופציה.

 

גליה אבן-חן.

 

http://www.bookme.co.il/ItemInfo.aspx?Barcode=32-21813

 

כמות כריכה

 

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לגליה אבן-חן