זורע מילים זורע מילים
*
בַּלַּיְלָה מָּלוּחַ שְׂעָרֵך מִזָהָב
וְשִׁירַי מְלֵאִים בְּתַבְלִינֵי עֶרֶב
כְּבֵדִים שַׁדַּיִיךְ וְרָאשִי
קָלוֹת יַּדַּיִיךְ
וְנַפְשִי מְשֻנִּה,
מִשְתָּנָה
מֵעוֹנָה לְעוֹנָה.
עֵינַי עֲצוּבוֹת
וּבְחַדְרֵי לִבָּה
רִהוּט יָשָׁן
שֶׁל אַהֲבָה.
לידידי דרור גרין שפרסם ב"פיוט" לפני שנים, ליונה וולך ולפנינה בסכס ז"ל
למנחם בן לגיורא לשם ולרחל חלפי יבדל"א 🙂
השיר הופיע מאוחר יותר בספר "מרחק ומידות אחרות" 1992 .
מתנצל על השיר הריק ועל שהשיר הגיע רק בחציו לאלה קראו / תקלות עריכה
אבנר
עכשיו תוקן , תודה
"וּבְחַדְרֵי לִבָּה / רִהוּט יָשָׁן / שֶׁל אַהֲבָה" –
יפה השתמשת כאן בחדרי הלב והשיר, אבנר.
אני עוקב אחרי בת שירתך ותוהה ביני לבין עצמי- מחוץ לערך הספרותי של העניין,שאת השיפוט בו נשעה לפי שעה),האם יש יתרון נסתר מעין בפרסום?
האם אתה מקבל פניות והצעות למייל הפרטי
מבנות המין השני שמבקשות גם הן,הנצחה
בדרך של שיר?או בלשון נמלצת,האם מיטב השיר הוא כזבו,או שהוא בחינת נבואה שמגשימה את עצמה,ובפריים תופיע מייד
מי שתהיה נושא לשיר הבא?איך זה בדיוק פועל,אבנר? באיזה רובד יש לדבר משמעות?
האם תאיר את עיני?
תודה,קורא אלמוני
וטיפה הרחבה – שמתי לב,למשל,שאצל משורר אחר פה,השיר מתפקד כמו ואקום ששואב את המגיבים (בעיקר המגיבות)
לתוכו.ככל שהשיר קצר וסתום יותר,
והוא כמו חידת ספינקס,זאת אומרת ככל שהריק חזק יותר, התגובות רבות ונרגשות יותר.כאילו השיר הוא בגד שכל אחת מנסה
אותו על עצמה ושואלת ,כאילו תגובה זה ראי,איך אני נראית? ואפילו עונה תשובה,על איך היא מרגישה בתוך הבגד.וככל שהבגד חושף יותר,התשוקה שלהן ללבוש אותו גדולה ואפילו פורצות מריבות,על מי מרגישה בבגד יותר טוב או יותר נכון או יותר מתאים.
אז אני שואל עוד פעם – האם השיר הוא נבואה שמגשימה את עצמה כל פעם בצורה קצת אחרת? לאחת יש שיער שהוא זהב מלוח,
ואז באה שנייה ומוכיחה למשורר ששערה הוא קרמבו מתוק? המשורר בבלוג השני מבקש מאשה שתתלבש ותלך,ומישהי קוראת את זה ובאה להתפשט?
קראתי קצת אבידן,ושם היחסים שהוא כותב עליהם ברורים.המסגרת ברורה, הטיעון (בתוך השיר) ברור,המקום שבו זה קורה ברור,כשהוא כותב לאהובה שאין עננים בשמיים ואין אלוהים בתקרה,אז ברור שהם בחדר סגור,שזה ראש מול ראש,שזה ממוקד וממוצה עד הטיפה האחרונה,זה לא שהוא מבקש שהיא תתלבש ותלך בלי כל הנימוקים
וההסברים שאחריהם סוגרים את הדלת.בשירים שלך ושל החבר שלך שיש לו מאות מגיבות, הכל פתוח,הכל פרוץ,יש רמזים בודדים,אבל שום דבר לא באמת סגור.
מה דעתך? אני מקווה שאני לא מטרחן כאן,
אבל השאלות האלה מעסיקות אותי.
האלמוני.
אין הרבה מה להבין, שניהם מכורים לנשים, רק שאצל החבר השני, הדבר נעשה בצורה הרבה יותר מסוכנת ומתוחכמת ושואבת אנרגיה.
כן,אבל איך? איפה התחכום הזה בכלל פועל? בשיר או מחוץ לשיר,ואם מחוץ
לשיר,אז איפה בדיוק?
האלמוני
שְׁנֵי בָּתִים לַשִּׁיר וְהַשּׁוּרוֹת חֲדֳרַיו,
שְׁנֵי חֲדָרִים לַלֵּב וְהָאַהֲבָה הִיא בֵּיתוֹ
אוֹ רִהוּטוֹ
ובינתיים כל מיני טיפוסים
מתדפקים על דלתו :-)))
———
תודה אמיר כיף לשמוע.
שְׁנֵי בָּתִים לַשִּׁיר וְהַשּׁוּרוֹת חֲדֳרַיו,
שְׁנֵי חֲדָרִים לַלֵּב וְהָאַהֲבָה הִיא בֵּיתוֹ
אוֹ רִהוּטוֹ
ובינתיים כל מיני טיפוסים
מתדפקים על דלתו :-)))
———
תודה אמיר כיף לשמוע.
"אתה מבין " הוא הסביר, " אני מחשיב את מוח האדם למעין עלית גג ריקה,
שבה אתה מאחסן ריהוט לפי בחירתך. שוטה יגרור פנימה כל בול עץ שננקרה בדרכו,
כך שהידע שיכול להועיל נדחק החוצה,
או לפחות נחסם על ידי דברים רבים אחרים,
אך על האומן המיומן להיות בררן מאוד לגבי הדברים שהוא מכניס למוחו-מחסנו,
אין לו צורך אלא בכלים שיעזרו לו בעבודתו- במבחר גדול, ובסדר מושלם,
זו טעות לחשוב שקירותיו של החדר הקטן הזה הם גמישים ויכולים להתרחב ללא גבול.
משלב מסויים כל ידע כל תוספתידע משכיחה משהו שידעת קודם לכן, מעל לכל, חשוב
שעובדות לא- מועילות לא ידחקו את העובדות המועילות".
עכשיו תחשוב הלב זה לא מרתף והדרך אל האושר אינה עוברת באיקאה .
שטראוס מוסיף לשיחה של ד"ר ווטסון עם שרלוק הולמס, ע"פ א. ק. דויל)
מאוד יפה ורומנטי בשני חלקיו – שיר אחד או שניים? ו"את" ו"היא" הן אותה אחת או שתיים? משהו לא ברור (אם זה שיר אחד) במעבר הזה.
לי תודה , כיון שהשיר נכתב לפני עשרות שנים, קל לי יותר לראות, כאילו מישהו אחר כתב, ( במדה רבה זה כך :-), לא אוהב להתייחס בגוף שלישי אבל נניח שהכותב היה כותב ב"חדרי ליבך" במקום חדרי ליבה וממזג בכך את הפניה ,אל מי הוא מדבר בשני בתי השיר
כמובן היה ברור יותר ש"את" ו"היא" הן אותה אחת , אך נראה שבבית ראשון הוא דובר אליה,
ובבית שני אל עצמו אחר.מאידך הוא אינו אומר את זה למישהי ספציפית אלא
מספר לאלמוני/ת שקורא את השיר וכך נראה כשחקן מול קהל המסיט את ראשו בבית שני אל צד אחר בקהל מתוך הבנה שגם לקורא- הקהל גם אם הוא יחיד יש כמה אני. מעט מורכב אך לא בטוח שניסחתי את עצמי מספיק ברור , לא ממש אמון על ניתוחים .
וחדרי ליבך אכן היה מבהיר ומפשט. אך השיר נכתב אם אני זוכר נכון בהנף עט אחד כמו רישום זריז של אסוציאציות וכך נשאר. (למעשה זו היתה בחירת העורכים הרבים מתוך ערב רב של כתיבה לתוך פנקסים ) תוך כדי אני מהרהר בהקבלה וחושב מה קורה לרישום שמתחילים לערוך אותו למחוק לתקן לשנות, הרי הרישום מביא זוית של מציאות ברגע נתון. הוא שם כדי להתרשם לא להרשים.
הרבה תודה שגרמת לי להרהר בשיר שנית .אבנר
כן,שורות השיר חדריו
אבל הכוח בורח בין השורות!
השיר לא באמת לוכד אותו!
אתה זורק את רוב העבודה על כתפי הקורא
שימלא את החורים בגבס של עצמו.
אתה כמו צציר שמצייר רק מסגרת,ונותן
לצופה להמשיך ולציר,שיואיל בטובו!
משהו כאן לא מסתדר לי!
או אולי זה לא שיר,אלא צופן לבעלות שער צהוב \ זהב שחור
אני רואה שאתה מעדיף לא לענות ישירות
-אז אני מוותר על המשך הדיון.
בהחלט נאה ההשוואה עם אבידן.
אני חושבת שזה יפה שיש פה בית, עם חדרים חלונות מוארים ודלת פתוחה לשירים למה אלמונים מתעקשים להציץ דרך חור המנעול,
מה הם כל כך מכוערים שפוחדים שיראו
אותם ?
שיר אהבה מקסים דמויים חמים כל כך
חני תודה על התגובה החמה .
שיר אהבה יפה.
אהבתי את הבית השני שעומד בפני עצמו.
אכן העצב והעיצוב של הריהוט בחלל הפנימי הוא הקובע 🙂
תודה שאהבת לוסי