בננות - בלוגים / / מה נשתנה הלילה הזה
שלדג רקק
  • נעם רחמילביץ'

    גדלתי בחיפה, התחנכתי במחנות העולים. עכשיו בגליל המערבי. בוגר לימודי ספרות אנגלית והיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית - ועריכת לשון באוניברסיטת תל אביב. לומד במסלול הבין-לאומי ללימודי שואה באוניברסיטת חיפה. עורך ומתרגם. כותב שירה ופרוזה. פרסומים בבימות שונות (מסמרים, מאזניים, עיתון 77, פסטיבל השירה הבין-לאומי בת''א 2008, 2009 ועוד). ב-2009 ערכתי את מדור השירה בכתב העת האינטרנטי (באנגלית) voxhumana . ספר שיריי, תנועת יבשות, ראה אור בהוצאת גוונים במארס 2012.  בין העריכות:  מיכאל פייגה, שתי מפות לגדה, ירושלים: מאגנס, תשס''ג.  אלי אשד, מטרזן ועד זבנג, תל אביב: בבל, תשס''ב.  טנר אקצ'ם, מאמרים לקראת דיאלוג טורקי-ארמני, תל אביב: בבל, תשס''ב.  מיכאל חיוטין, מגילת ירושלים מקומראן, תל אביב: בבל, תשס''ג.  מאנטק צ'יאה וחואן לי, המבנה הפנימי של טאי צ'י, קיבוץ ענבר: ענבר, תשס''ז.  שרה שנר, הילדים שלנו: הקואורדינציה הציונית לגאולת ילדים יהודים בפולין, לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגטאות, תשס''ז.  בין התרגומים:  מארק טוויין, רצח, תעלומה וחתונה, ירושלים: כרמל, תשס''ב.  ג'ק לונדון, עקב הברזל, ירושלים: כרמל, תשס''ב.  אן סוול, הקסם השחור, כפר מונאש: עופרים, תשס''ב.  יאיר אורון, הבנאליות של ההכחשה, תל אביב: מבע, תשס''ה.  קלאוס אלהיים, ברדו הגר, "האם הגיע זמן למתוח קו", משואה ל''א (פסח תשס''ג).  מיכאל חנצ'ין, השעון של אבי, חיפה: פרדס, תשס''ד.  סימני חיים 2003, תל אביב: מרכז השל והוצאת בבל, פברואר 2004.  ויקטור טרנר, התהליך הטקסי, תל אביב: רסלינג, תשס''ד.  מארק ורנה יארנל, שנתך הראשונה בשיווק רשתי, תל אביב: פראג, נובמבר 2005.  דניאל ג'ונס (עורך), המנוול על הספה, חיפה: מילים, תשס"ו.  קליפורד גירץ, עיונים באסלאם, תל אביב: רסלינג, תשס''ז.  רויאל נץ, גדר התיל: אקולוגיה של מודרניות, תל אביב: אחוזת בית, תשס"ט [בדפוס].  בין השמשות:  כנאפה וקפה עם הל

מה נשתנה הלילה הזה

נכנסתי אל חדר האורחים
וכולם כבר ישבו,
חייכתי אל פנים מוכרים, 
אל חבר שהפתיע ואליך,
יושב שם בחולצה לבנה,
ופתאום בבוהק מסמא ימים
חשוכים הבנתי: אתה הוא;
ורצתי אליך, וקמת, וחיבקתי
אותך מלוא ידיי, ואימצת
את ראשי אל לחייך המגולחות
למשעי וקראת לי בשמות חיבה
שמזמן לא שמעתי, ואיך אתה כאן,
שאלתי, ושני כתמים מלוחים
התפשטו על חולצתך המגוהצת
ונעו סהרוריים אל משקפי הקריאה
שהשקיפו מכיסך כמימים ימימה,
וכשהרמתי את עיניי
לא ראיתי איש

5 תגובות

  1. נורית פרי

    נעם, שיר מרגש. המשפחתיות והחגיגיות שמבליטים את ההעדר…
    נורית

    • נעם רחמילביץ'

      סבא שלי נפטר לפני חמש שנים, ומאז יש לי גלים של היזכרויות וחלומות ותחושה שהוא אתי ושוב נעלם. תודה על הקריאה ועל התגובה, וחג שמח

      • נעם רחמילביץ'

        ומה שכתבתי זה אלייך כמובן נורית, "סבא שלי נפטר לפני חמש שנים…"

  2. חנה טואג

    אכן מפגש מרגש ומכמיר לב הסדר הזה עושה כל מיני זכרונות
    מועדים לשמחה נועם

  3. נעם רחמילביץ'

    חנה, מי כמוך יודע להסתכל פנימה ולהעלות את הזיכרונות ואת הרגשות כמות שהם ולחלוק עם אחרים. שיהיה לך חג שמח ופורה והמשך מימוש של חירות בכל מישורייך

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לנעם רחמילביץ'