שלדג רקק עורך, מתרגם, כותב, מנמנם
פסגתו מוארת. גבשושיותיו מוכרות כשביל. פסי הצל הראשונים, היוצאים ממרכז אחד ומתרחקים, כמעט מקבילים, דוחפים כקטר זיקות אסתטיות של פרספקטיבה, של תלמים נפתחים, של קדמה. הצל העבה שהוא מטיל על שולחן העץ מזכיר את הזמני והפטלי: הוא יכול להסתובב סביבו, הוא יכול לקבוע את כל גישתנו לעולם ולעצמנו, קיומו שרירותי. אנחנו שלושה דורות: השבלול ששקע אל עולמו לפני מיליוני שנה, ...
קרא עוד »