שלדג רקק עורך, מתרגם, כותב, מנמנם

  הריה אריות רובצים באור                 מקור כל חי אם כל מת השוקע, השוקעת, החוטאת רועיה מתווכחים בסוכות יסמין רחוקות, דיבורם ניטל לא מיפעה; המרחק המופר בשלל יללות בין ערביים סוכר את פיהם; מנכסות אדמתם הידיים האוחזות בחותמת סגולה, בקדוּשה, קובעות את סדר יומם, עמלם, חייהם ואת שקיפותם בחלונות המסורגים מפניהם.   24.10.1999  

פכפוך המים השקט מתנגן לו במסילתו ללא הפרעה, מלווה בצליל צרוד חוזר של חריקה, כחריקת דלת עץ מטה ליפול בבקתה שקיסוסי-עד כיסו אותה מכל עבר. את הרחש הרציף הזה של מדיח הכלים קוטע מדי פעם קול פיהוק, ומיד לאחריו מתחזק טפטוף נקישות המקלדת, התפרצות אחרונה של אנרגיות לנוכח אביזרי הבית המתחילים להימוג ולהיטשטש דווקא עכשיו, כשהשקט חוזר אל הבית, כשהמונדיאל ...