שלדג רקק עורך, מתרגם, כותב, מנמנם

עורבים פורחים מן הבליל הרטוב, המלוח, רוח קרה פורעת את מסלולם. עננים אפורים מתרחקים מן הים, מבוישים, מתכרבלים אל חוסר ידיעה אילם, מתכחשים לגעש שהותירו מאחור. שרידי גלים גדולים נשברים אל החוף, מביטים בשתיקה בקו הצדפים שהדפה הסערה. אני מתיישב על הגדם שלי, אצבעי עוקבת אחר הטבעת שנוספה אל מניין שנותיי. דייג עמוס ציוד עוקף אותי, "זה הזמן הכי טוב, ...

הצימוקים נושמים, מתנפחים מעט ומצטמקים, מתרווחים להם בתוך הרוך המתוק הזה העוטף אותם, חום-זהבהב, מדיף ריח משכר, שמיכה מחוספסת פירורים-פירורים מאופק עד אופק, ופה ושם מסתמן במרחב איזה גוש קטן שנבלע אף הוא בבצקיות הזו, משהו שעדיין מקרין את האווריריות של פרי תלוי על עץ ביום חמים מעל כרי אחו, ציפורים עומדות לידו על ענפים ומסתכלות על ההרים המכחילים, והרוח ...

שבת בבוקר. אני מתעורר מבעיטה קלה בבטן. מסתכל ורואה את שני הדרדסים שרועים במיטתי בניחותא, במקום של אשתי. היא יצאה כנראה לטייל בשדות. כרובוני ועגבניונה, כפי שנקרא להם לצורך העניין, מנמנמים, מתרפקים על שמיכת הפוך. הנשימות שלהם מתערבבות. תוך כדי שינה לא מפסיקים לזוז, כמו בועות בפנקייק של יום שבת. אני זז מעט הצדה ומנסה לחזור לחלום. מכסה את הראש ...

ציוצים ירוקים רודפים זה אחר זה בשמי בוקר קריר, נבלעים בהמהום הדיזל באתר הבנייה; צפירה צרודה של מערבל בטון הממתין לתורו נענית בשריקה חדה, מהדהדת, בקריאה בערבית. אני אוחז בידית החלון ופותחו לרווחה; תמונה של ברויגל, מזרח תיכונית, נושבת אליי, עשר שעות לכניסת השבת, לנרות שיבחינו בין קודש לחול, ועשרים לנהרת עיניו של השכן החדש שישקה את רצפת הבית שיגור ...