ארכיון חודש: נובמבר 2009

טבעת ומלווח

יום שבת בבוקר. חוץ מהירגזי המצפצף בקול של שעון דיגיטלי מתיבת הקינון שבנינו לו בגינה – כולם ישנים. כלבת הרועים מנסה מדי פעם לתפוס זבוב אטי בתנועה מהירה של הלסת ואחר כך מחזירה את ראשה אל המשטח הקריר. שקט. פה ושם נדלק רדיו אצל אחד השכנים. אני מכסה את אוזן שמאל בשמיכת הפוך ורואה צבעים, כחולים, כתומים, שומע רשרושים לבנים, ...

קרא עוד »

וילפרד אוון – תרגום שיר

    שלום, אני מביא כאן שיר מאת המשורר הבריטי וילפרד אוון (בתרגומי). אוון השתתף במלחמת העולם הראשונה, נפצע, ונשלח לעורף להחלים. בבית הבראה בסקוטלנד פגש את זיגפריד ששון, משורר בריטי – יהודי נודע, ממתנגדי המלחמה, שעודד את כתיבתו והשפיע עליו. לאחר שהחלים, חזר אוון לחזית. את השיר הזה הוא כתב בראשית 1918. פחות משנה אחר כך הוא נהרג. דולצֶ'ה את דקורוּם אֶסט כפופי גו כקבצנים זקנים עמוסי שקים, ...

קרא עוד »

גילֹה, נובמבר 2009

נלבישך שלמת בטון ומלט ואבנים ירושלמיות יפות כמו בחלקה הצבאית   הגדלה, ריאה ירוקה בעיר מתכערת. נתקין מרפסות נאות,   פניהן אל מדבר יהודה המתעורר משנתו המאובקת לקול תופי עזה,   והחומה הסינית המאובטחת תהיה לנו יד מרגיעה של אבא, כמגעה הצונן   של פלדת הנשק ביום קיץ חם. צלילי כינור וחליל   יהדהדו ממקלטי הרדיו שלנו בימי הזיכרון של ...

קרא עוד »

רונה קינן וערן וייץ בשבי ציון, 14/11/2009

הופעה של רונה קינן וערן וייץ, פאב "הפרה", שבי ציון 14/11/2009   הכביש לשבי ציון לא פקוק. סדרן צעיר לבוש אפוד זוהר גוחן אל חלון הרכב, "למי אתם?" כשרואה את המורה שלו לתיאטרון (אשתי), הוא מחייך ומצביע על מגרש חניה שומם למחצה. השעה 20:50. ארבעים דקות לתחילת ההופעה. איש האבטחה בפתח הפאב "פרה" שואל אם אין נשק וגובה 60 ש"ח ...

קרא עוד »

איי לאב יו טרמינל, רבע ג'יגה

  הרבה שעות אני יושב מול המחשב, עורך או מתרגם. בדרך כלל התנאים החיצוניים מנסים להתנכל לי: מטח פתאומי של גשם זלעפות מבריח אותי החוצה להכניס את הכביסה שאשתי תלתה לא מזמן; יללות התנים בפרדס מעוררות את חדוות הזמרה של הכלבה השחורה שלנו, רועה בלגית קשישה, ואני צריך להרגיע אותה ב"תשתקי" עדין ומסביר פנים לפני שהשכנים יוציאו עליי חוזה לתמיד; ...

קרא עוד »

בשורת אגוזי הפקאן

  הבת שלי ואני מטיילים בשדות. היא נוסעת לצדי, מעט מאחוריי. אני שומע את הרשרוש הקבוע מהגלגל הקדמי שלה, פיסת הגומי של המעצור לא מכוונת כמו שצריך. לה זה לא מפריע, בינתיים, ואני יודע בדיוק באיזה מרחק היא משתרכת מאחוריי גם בלי להפנות את הראש. אני מחייך. אני רואה את זה בעיניה המשתאות. נוגע בשפתיי – כן, זה נכון. מִפתח ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לנעם רחמילביץ'