יהדות, יצירה, אדם קורא חושב, יוצר על יהדות ועל בני אנוש שנוצרו בצלם אלוהים
אני בלהה, ליום האישה / מוטי לקסמן, תשע"ו.
<>
אני בלהה.
באיזה ביטחון אני מצהירה על כך!
כאילו שזה מובן, שיש לי זכות לדבר.
הרי כמעט איני מוכרת,
עוד מעט תשירו בקול
"ארבע אני יודע, ארבע אימהות" [א]
שרה, רבקה, לאה ורחל,
הן ארבע, זו אינה טעות.
אבל,
גם אני אמא,
לי בנים, דן ונפתלי
גם זלפה אמא של גד ואשר.
יוסף, אומנם, הביא את דיבתם רעה
בפני יעקב. [ב]
ויעקוב החרד,
לקראת הפגישה עם עשו,
הציב אותנו ואת בנינו בחזית! [ג]
אבל, איני שוכחת,
בסוף ימיו
למרות הכל,
יעקב ברך אותם, [ד]
אז למה מקומי נפקד?
כאשר ראובן הבכור,
בנה של לאה,
אונס אותי [ה]
אפילו אחד מהפרשנים
אינו מתייחס אלי
רק בראובן,
הם דנים.
לי אין רגשות,
אני איני חשה כאב?
לפחות, סופרת שלכם
מתייחסת אלי, [ו]
והגדילה לעשות אישה אחרת
שהוסיפה את שמנו
לשיר. [ז]
שמתם לב,
שמי שזוכר אותנו
הן נשים?
לא מדויק.
יעקוב, וסופרי המקרא
לא שכחו אתנו!
הבנתם את זה גברים,
במאה העשרים ואחת,
ולא רק ביום אישה,
לשתף אותנו בזכויות
ובמעמד
זה לטובת כולם!
לכולנו!!!
<>
הבהרות ומראה מקום
א. "אחד מי יודע", שרים בליל הסדר.
ב. בראשית לז, ב.
ג. בראשית לג, ב.
ד. בראשית יט, טז-יח, כא.
ה. בראשית לה, כב.
ו. "בלהה וזלפה הודרו משום שכל התפקיד שלהן בתנ"ך הוא כמין 'רחם להשכיר'", אומרת הסופרת יוכי ברנדס, "בתנ"ך עצמו אין להן אישיות. רחל ולאה הן דמויות ראשיות, אך בלהה וזלפה אינן נחשבות לבני אדם, אלא כשם קוד לרחם להשכיר. הסיפור שלהן הוא מקרה קיצוני של הבדלי המעמדות הפטריארכליים, ולפי התפיסה הפטריאכלית, אישה צריכה לעסוק רק בפריון ולא בשום דבר אחר. לבלהה וזלפה אין אישיות משל עצמן, אלא רק רחם, וראובן אפילו משתמש בבלהה כבאובייקט מיני" (אריאל הורביץ מדוע הודרו בלהה וזלפה מפנתאון האימהות היהודי, הארץ.)
ז. "הַרָבַּה גילה קן מהתנועה הרפורמית החלה לפני כמה שנים להוסיף את שמותיהן של בלהה וזלפה לסידור התפילה. "אני מתפללת מתוך סידור תפילה רפורמי", היא מספרת, "התנועה הרפורמית דוגלת בשוויון מגדרי, ולכן, בסידורים הרפורמיים מציינים גם את האימהות, אבל שמתי לב שיש עוד שתי אימהות שלא מזכירים אותן. שאלתי את עצמי מדוע זה כך והבנתי שזה מכיוון שהן שפחות.
"יש כאן שאלה שהיא לא רק מגדרית, אלא גם שאלה חברתית, על מעמדות חברתיים. החלטתי להוסיף את שמותיהן של בלהה וזלפה לסידור שלי וראיתי בהן סמל לנשים באוכלוסייה שבאמת לא רואים אותן. הן אפילו לא יכלו לתת את השמות לילדים שלהן – זכות בסיסית כל כך שהיתה לנשים. האימהוּת הבסיסית נלקחת מהן" (אריאל הורביץ מדוע הודרו בלהה וזלפה מפנתאון האימהות היהודי, הארץ).