זהו סרן גולן,  פרק ה, מוטי לקסמן   גולן חזר לידיה המרחפות של תרצה, דמעה החלה להלך על לחיו מאחת מעיניו. "גולן," לחשה תרצה ונשקה קלות את הדמעה שזלגה. "גולן," היא חזרה שוב בלחישה חמה. גולן פקח את עיניו, עיניה היו קרובות מאוד לעיניו, היא הבחינה שהן מבריקות מדמעות שאצורות בהן. "בָּאשׁ… תרצה," הוא מלמל. "כן, אני תרצה, פה אתך, ...

זהו סרן גולן,  פרק ד, מוטי לקסמן תרצה וידאה ששכנתה לדירה, שָׁנִי, לא תישן הערב בדירה, תרצה "ארגנה" לה טיול בנגב. נקישה בדלת. תרצה פתחה את הדלת. סרן גולן נדהם, זו לא הייתה הקצינה שהוא מכיר. עמדה לפניו בחורה זורחת לבושה בשמלה בצבע תכלת, כמו צבע עיניו. עיניה היו מלאי אור. הוא היסס רגע. "אתה לא נכנס? בוא כבר", היא ...

זהו סרן גולן,  פרק ג, מוטי לקסמן   בבסיס חיכה להם מפקד היחידה, ובחדר האוכל כבר הייתה ערוכה ארוחת בוקר וקפה חם. מפקד היחידה שמע פרטים ראשונים מסרן גולן, הם תאמו לקיים דווח מפורט בשעות אחר הצהרים המאוחרות. סרן גולן ווידא שוב שכל החיילים בסדר, ונסע בגי'פ המיוחד שלו לביתו שמחוץ למחנה, לנוח מעט. בדרך הוא תמה על החלום ועל ...

זהו סרן גולן,  פרק ב, מוטי לקסמן   "נו באמת, הגזמת סג”מ. אבל, דווקא טוב שבאירוע הראשון תיכשלי, אני אמצא את הדרך לנחם אותך, ילדה," חשב הסרן הטרי. היה שקט, עם עלייתה לבמה נשמעו מחיאות כפיים "מנומסות". סג"מ תרצה עמדה ורעדה מאחורי דלת המטבח, מעין אחורי הקלעים. בשביל מה היא הייתה צריכה את כל ה"עסק" הזה? תרצה הגיעה לבסיס הזה ...

זהו סרן גולן,  פרק א, מוטי לקסמן חדר-האוכל של הבסיס היה מלא מפה לפה. על הספסלים, שהיו מסודרים מול במה לא גדולה,  ישבו חיילים וקצינים מהיחידה המובחרת. סגן גולן נכנס לאולם, בפתח הוא ראה את רב"ט מושיקו: "מה אתה עושה כאן?" שאל בתמיהה הסגן. "המפקד, אני שמעתי שהמפקד מקבל סרן וגם שבלילה יש פעולה חשובה," ענה רב"ט מושיקו. "אבל הרי ...

מלאכים ובני אדם, פרק ב / מוטי לקסמן, כסלו, תשע"ז. <>  סיכום פרק א בנושא מלאכים ובני אדם היה, "משמעות זו של "מַלְאַךְ" או "מַלְאָכִים", שליח או שליחי אנוש, אינה מעוררת קשיים מיוחדים אמוניים או מסוג אחר". בכתוב המקראי מופיעה משמעות נוספת. משמעות זו היא מורכבת יותר.   שליח של האלוהים א. אברהם בדבריו אל עבדו הנשלח מכנען לארם נהריים  ...

נחש ונחשון / מוטי לקסמן <> תודה לָךְ! ראית כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל העזת! קטפת, אכלת.   הנחש פקח את עיניך נטע בך אומץ לנסות.   בזכותך הָאָדָם וכל צאצאיו הינם פקוחי עיניים לְהַשְׂכִּיל.   אבל, הצאצאים לא כולם גם לא רובם רק מיעוט מהם שוכחים הכל מלבד תַּאֲוָה שמכוונת את הנחשון שלהם, ...

פרשת חַיֵּי  שָׂרָה, שרה הייתה אמא גדולה, באמת! / מוטי לקסמן, חשוון תשע"ז. <> הטהורה מעל רוגזת. מאוד- מאוד רגוזה. עיניה דומעות. היא מזועזעת מאוד כועסת. זה שכרה של אמא גדולה? כך נוהג אבא בבנו? מוקדם בַּבֹּקֶר חובש אֶת חֲמֹרוֹ, שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ גם הילד יִצְחָק וגם, קשה להאמין, עֲצֵי עֹלָה! [א] ולאמא אין מילה, אפילו לא רמז כלשהו? אמא ...

"אֲֽנִי־אָ֭מַרְתִּי אֱלֹהִ֣ים אַתֶּ֑ם וּבְנֵ֖י עֶלְי֣וֹן כֻּלְּכֶֽם" [א] / מוטי לקסמן, חשוון, תשע"ז. <> באשמורת חשכת הלילה כולי אפוף אפילה מסנוורת עין ולב ברק הבזיק, לפתע קרן פרצה, עיניי נפקחו לרווחה, קול ציווה "קרא!" קראתי "אֲֽנִי־אָמַרְתִּי בְּנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶֽם" ממש כך, באותיות זהב מאירות עיניים ולב. תמהתי, "כֻּלְּכֶֽם, כל-אדם"? עדיין מסופק, "איך ייתכן"? לחשתי. "כך בָּרָא", רעם  הקול, ביתר שאת, "אֶת־הָאָדָם, ...

קצרצרים מאוד / מוטי לקסמן, חשוון תשע"ז. <>  אני קרח <>  קונצרט. שיעול פורץ מפיה, מנסה להשתיק על ידי טישו. הזר לידה, מציע לה סוכריית מנטה. נוטלת, מניחה בפיה. שקט, מוסיקה. בהפסקה, "תודה, הרגשתי כמו בכלא, לא רציתי להקים אתכם. לא הצלחתי להפסיק". חיוך. <>  אני שמח. <>  יהודי שטוען שרק יהודים הם בעלי "צֶלֶם אֱלֹהִים" אינו יהודי, גם לא ...