עץ זקן, א'על-פי טייסן דשימארוסְחוּף סְעָרוֹת,שְׁטוּף גֶּשֶׁם,הוּא אֵינְסוֹף לְלֹא דָּבָר.לָבָן כְּאַיִןבְּקַרְקָעִית הַלַּיִל הַשְּׁחֹרָה- שֶׁבְּתַחְתִּיתָהּ הַמַּיִם צְלוּלִים.הִנֵּה חוֹלֵף רֶכֶב עִם בֻּבּוֹתכְּעֵין חִפּוּשִׁיּוֹת מְחַיְּכוֹת,וְאוּלַי אֲפִלּוּ לֹא זֶה.כָּךְ כָּבַשְׁנוּ אֶת קוֹלְכִּיסתָּרִים אַחַר גִּזַּת הַזָּהָב בְּתַחְבּוּלוֹתיָכֹלְנוּ רַק לַחְשֹׁב עַל שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים.הָנִיחִי לִי לְהַעֲבִיר יָד עַל קְלִפָּתֵךְלָדַעַת אִם אֲנִי מַתְחִיל לִהְיוֹתהָעֵץ הַזָּקֵן שֶׁהָאוֹקְיָנוֹס מֵעַרְסָלאוֹ שֶׁמָּא אֲנִי הַיָּד הַמְּחַפֶּשֶׂת בֵּין רַגְלַיִךְאֶת הַחֹמֶץ הַזֶּה הַמֵּקֵל עַל מַכְאוֹבִי.(מתוך: עוד שני ימי דרום, 2006) ARBRE VELL, I
A partir de Taisen DeshimaruPelat per les tempestes,rentat per la plutja,és un infinit sense res.Blanc com el no resdel fons negre de la nit– que al fons del pou és aigua clara.Passa una camioneta amb titellesd’escarabats que somriuen,i tampoc no ho són.Aixì vam conquerir la Còlquidacercant el toisó d’or, amb un sofismanomés podíem pensar allò que dèiem.Deixa’m que et passi la mà per l’escorçaper saber si ja començo a serl’arbre vell que l’oceà bressolao si sóc la mà que et busca entre les camesel vinagre que m’alleuja del dolor.(Dos dies més de sud, 2006) עץ זקן, ב'מַה שֶּׁהָיָה בָּעֵץ, עוֹד יֶשְׁנוֹ;כָּל מַה שֶּׁהָיָה - הִנּוֹ.דְּרוּשָׁה רַק הַיָּד הַנָּחָהוְאוֹמֶרֶת לוֹ: "בּוֹא".כִּי הַיָּד הִיא הוּא עַצְמוֹ: עֵץ וּמַחְשָׁבָהוּזְמַן שֶׁרוֹצֶה בְּךָ וְתָר אַחֲרֶיךָכְּדֵי לִשְׂרֹד בְּךָכִּי אִם מְהַרְהֵר אַתָּה בַּהֲוָיָה, אַתָּה קַיָּם;וּבְחוֹשֶׁבְךָ עַל רִיק הַהֲוָיָה, אַתָּה הָרִיק.קָרְבִי יָדֵךְ לָטַעַת בִּי בִּטְּחָה,כִּמְעַט כְּמוֹ הָיוּ הָרָצוֹן וְהַהֲוָיָהמִתְאַחִים לִכְדֵי שְׂפָתַיִםבַּמָּקוֹם בּוֹ אָנוּ, עֵץ.בַּמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי קְלִפָּתֵךְוְאַתְּ הָרִיק הַבּוֹעֵר בִּי.(מתוך: עוד שני ימי דרום, 2006) ARBRE VELL, IIEl que hi havia en l’arbre, hi és;perquè tot allò que fou, és.Només cal la mà que hi descansai que li diu: «vine».Perquè la mà és ell: arbre i pensamenti temps que et vol i et buscaper sobreviure en tuperquè si penses el ser, ets;i, si penses el buit del ser, ets el buit.Acosta la mà per donar-me certesa,Gairebé com si voler i serhaguessin d’ajuntar-se als llavison som, nosaltres, arbre.On jo sóc la teva escorçai tu el buit que em crema.(Dos dies més de sud, 2006)פרנסס פַּרְסֶרִיסָס (Francesc Parcerisas) יליד 1944. משורר, מתרגם ומבקר ספרות. מרצה בחוג לתרגום באוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה
ושימש גם כראש החוג. מהיוצרים החשובים והמשפיעים של דור שנות ה-70 בספרות הקטלאנית, פרסם בין היתר את ספרי השירה
"גברים מתרחצים" (1966), "תור הזהב" (1984), "אבוקות באוקטובר" (1992), ו"טבע דומם עם ילדים" (2000). כמו כן זכה בפרסים רבים,
כגון: פרס "קרלס ריבה" לשנת 1966, פרס "ביקורת השירה הקטלאנית" ופרס "הספרות הקטלאנית של הג'נרליטאט של קטלוניה" לשנת 1983.הביקורת ראתה "בתור הזהב" את אחד מספרי השירה שהיטיב להשפיע יותר מכול על רוח תקופתו: "בתור הזהב מצליח פרנסס פרסריסס לנסח בכישרון
יוצא דופן, מה שדולוס אוייר מכנה "שירת חווית היומיום". כלל שיריו שנכתבו בין 1965 ל-1983 כונסו באסופה בשם "נצחון ההווה" (1991), שזיכתה אותו
בפרס "אות הזהב" לשנת 1992.פרנסס פרסריסס ממלא גם תפקיד חשוב כמתרגם מאנגלית לקטלאנית. מפעל שזיכה אותו ב"פרס מסור הזהב" לתרגום שירה על תרגומו ל"פנס העוזרד"
מאת סימוס הייני, ופרס "הסוס הירוק – רפאל ז'אומה" על תרגום שלושים קאנטוס של עזרא פאונד. הוא תורם בקביעות לכתבי-עת ולמוספי הספרות,
וכינס אחדים ממאמריו ומסותיו לאסופת מאמרי ביקורת בשם: "האובייקט המיידי" (1991). הוא חבר אגודת הסופרים בלשון הקטלאנית ואף שימש כנשיאה.
כמו כן עמד בראש המוסד למדעי הרוח הקטלאניים בין השנים 1998-2004 ושימש כמתאם אירועי שנת הספר והקריאה 2005.מספריו:· עשרים שירים אזרחיים (Vint poemes civils) (1967)· פסלים של ים (Escultures de mar) (1969)· גברים מתרחצים (Homes que es banyen) (1970)· מרחבי הסוסים (Latituds dels cavalls) (1974)· תור הזהב (L'edat d'or) (1983)· נצחון ההוה: שירים 1965-1983 ((Triomf del present: Obra poètica (1965-1983) (1991)· אבוקות באוקטובר (Focs d'octubre) (1992)· טבע דומם עם ילדים (Natura morta amb nens) (2000)· עוד שני ימי דרום (Dos dies més de sud) (2006)
איתי, תודה שהבאת והכרת לי את השירה של פרנסס.
שני שירי העץ- ענוגים.
וכה רחוקים מהמולת האווירה כמו זו בארץ…נוף נפשי אחר.
נפלא. תודה תודה על התרגומים. קצת מזכיר לי את נרודה
תרגומים משפות זרות, והם עשויים היטב, בעברית, מכניסים אותנו לאווירה אחרת, קסומה.
תודה על היכרות עם משורר קטלני כמו פרנסס פרסריסס, שלא הכרנו עד כה.
אתי הבחירה נפלאה.מדהים שוב ומפעים בכמה דרכים יכול האדם לומר. מזמן מפגש עם האינסוף.
בשני השירים אהבתי את חלקם השני יותר. תודה על מלאכת התרגום.
"במקום בו אני קליפתך / ואת הריק הבוער בי" – פרסריסס במיטבו, וגם אופייני להלוך מחשבתו המעניין והמהרהר, אך בו בזמן רגיש ומרגיש.
ואם תתהה מנין לי – אז לא, אני כמובן לא מומחה לספרות קלאנית כמוך 🙂 – הוא היה לפני כשנתיים בארץ ותרגמנו יחד משיריו לעברית, ומשיריי לקטלנית.
נהנתי מהשירים, תודה על התרגום איתי. העץ הזה בשירים מעורר בי מחשבות
תודה מיכל,
איזה כיף שהשירים מצליחים לגעת…
איתי
לך איתי
פעם ראשונה קוראת ומתוודעת אל המשורר פרנסס פרסריחס.השירים מתורגמים נפלא ,בשפה לא פשטנית
ומעוררת מחשבות.מתחברת במיוחד לשתי השורות בשיר"כי אם אתה מהרהר אתה בהוויה,אתה קיים!ובחושבך על ריק ההוויה,אתה הריק"