בננות - בלוגים / / ביקורת מקסימה של רן יגיל על תמונה דבלינאית
איתי רון
  • איתי רון

    מתרגם מקטלאנית יליד קיבוץ, 1961. בילדותי כתבתי שירים עניין שהלך וצבר חשיבות רבה אף יותר בגיל הנעורים והבחרות. מאוחר יותר זנחתי פרקטיקה זו. שליטה בסיסית בספרדית רכשתי עוד בתיכון. למדתי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל-אביב, דרכי במגמת משחק הסתיימה כעבור סמסטר אחד, והמשכתי את לימודי בחוג במסלול התיאורטי. לאחר מכן עסקתי גם בעיתונאות, בכתיבת ביקורות ספרות ובעבודת רדיו "בקול ישראל".  בשנת 1993 סיימתי לימודי מידע באוניברסיטת בר-אילן. עבדתי כספרן במקומות שונים לרבות ארכיון מכון ז'בוטינסקי, הספרייה המרכזית לביטוח ועוד. מתגורר בברצלונה משנת 1999. הספרדית שבפי לוטשה והושבחה מאוד וכעבור שנה התחלתי ללמוד קטלאנית, שפה אותה אני דובר כיום ברהיטות. עוסק בתרגום סיפורת ושירה בעיקר מקטלאנית לעברית (אבל גם מספרדית) וכן בהדרכת תיירים בעברית. נשוי + חתול.  בין הספרים שתרגמתי ניתן למנות את: מאנגלית: פישר, דיוויד, "שיחות  עם החתול שלי". פואטיקה / טובי סופר מוציא לאור, 1998. גרימזלי, ג'ים, "נער חלום". 'שופרא לספרות יפה, 1999. מספרדית: פס, סנל, "תותים ושוקולד". כרמל, 2004. מיאס,חואן חוסה, "אל תציץ מתחת למיטה". כרמל, 2007. לפורט, כרמן, "NADA". רימונים, 2007. מייאס, חואן חוסה, "זו הייתה הבדידות". רימונים, 2007. קראנסה, אנדראו  ומרטין, אסטבן, "מפתח גאודי". פן וידיעות אחרונות, 2008.  מקטלאנית: רוג', מונסראט, "שירת הנעורים". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2004. סנצ'ס פיניול, אלברט, "העור הקר". רימונים בשיתוף עם לדורי, 2005. ריירה, כרמה, "בתוככי הכחול האחרון". במבוק, 2007. אלסמורה, סבסטיא, "העור והנסיכה". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. בַּאוּלֵנָאס, לואיס-אנטון, "בעבור שק עצמות". מחפש מו"ל. פתוח להצעות. רודורדה, מרסה, "ראי שבור". כרמל, 2010 כתיבה מקורית: רון, איתי, "בוחן את ארג המכנס", שירים. שופרא לספרות יפה, 1999. (זוכה מלגת סיוע של קרן עמו"ס שליד בית הנשיא).

ביקורת מקסימה של רן יגיל על תמונה דבלינאית

מתוך הבלוג של רן יגיל:

תמונה דבּלינאית,
אנריקה וילה-מטאס, מספרדית: איתי רון, רימונים,
279 עמ'

 

 

 

הרבה זמן לא קראתי רומן מהנה ומוזר שכזה הנוטש את העלילה כל הזמן וגולש לעבר המסה הספרותית. סמואל ריבה, גיבור הספר, הוא מו"ל מצליח בעידן כושל לענף. הוא מסוג בעלי המקצוע שכבר לא תראה במחוזותינו, כישראל זמורה המנוח, שהיה לא רק מו"ל אלא גם איש ספרות פר־אקסלנס.

 

 

והנה אנו פוגשים את ריבה גיבורנו בנקודה שבה הוא סגר את הוצאתו האיכותית, נפרד מסופריו האהובים, מתנזר מהטיפה המרה – לכל אורך הספר ספרות מזוהה עם שכרות ושחרור – והוא נוסע לדבר עם הוריו המזקינים ומשם הוא יוצא לדבלין בעקבות ה־16 ביוני 1904, היום הנודע בגורל העיר שבו מתרחש הרומן של ג'ויס 'יוליסס', במטרה לערוך לוויה לעידן הגוטנברגי, עידן הדפוס, בעת דיגיטלית־אינטרנטית. הן הסופר והן גיבורו המו"ל הם מעריצי ג'ויס מושבעים. עם אינטלקט כזה, איך לא.

עטיפת הספר בהוצאת "רימונים"


ג'ויס אמר על 'יוליסס': 'אני רוצה לצייר תמונה כה שלמה של דבלין, שאם יום אחד העיר הזו תיעלם מעל פני האדמה אפשר יהיה לבנות אותה מחדש בעזרת ספרי'. כלומר אף העיר היא גיבורת הרומן.

 

 

ריבה חווה את החיים דרך הספרות והשכרות ואינו יכול אחרת ובלי השתיים הללו, הפילטר הזה, חייו אינם חיים. כך הוא רואה את הערים בספרד מולדתו, את לונדון, את ניו יורק ואת דבלין.

 

 

ריבה גם מצר על כך שלהבדיל מסילביה ביץ', המו"לית שהוציאה לאור את 'יוליסס' אחרי שרבים דחו את כתב היד, הוא מעולם לא גילה סופר־גאון, אלא רק פרסם סופרים טובים מאוד. האם ימצא הפרוטגוניסט שלנו את אותו סופר גאון שכה ציפה לבואו? האם ימשיך להתנזר מהטיפה המרה או שמא יחזור לסורו? לרומן של מטאס הפתרונים.

 

 

ספר מרתק של סיום תקופה, דקדנס עגמומי ותחילתו של עידן אחר.

תגובה אחת

  1. בקורת טובה של רן יגיל מסקרן לקרוא

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאיתי רון