שירו זה של מנל פורקאנו מובא כאן במקביל לפרסומו בגליון 49 של קצר-העט זוטא
פורענות
אָהַבְנוּ זֶה אֶת זֶה כִּבְנֵי בְּלִי גִּיל.
אַחֲרֵי הַכֹּל, שְׁנֵינוּ
בְּנֵי אוֹתוֹ עִדָּן גֵּאוֹלוֹגִי.
אָנוּ חַיִּים בְּנוֹפִים
שֶׁלְּפָנִים הִלְּכוּ בָּהֶם דִּינוֹזָאוּרִים
וּמָמוּטוֹת. כְּמוֹתָם נִכְּחַדְנוּ
גַּם אֲנַחְנוּ.
וְאַהֲבָתֵנוּ – לְפָנֵינוּ.
כְּזַן טֹרַף בְּפִי אַחֵר
בְּעוֹלָם קַמָּאִי
הַחוֹזֵר וְנוֹהֵם אֶת דְּבָרָיו
אֲחוּזִים זֶה בַּזֶּה.
מַה מַּהֵר יִכְבּוּ
הָרֵי הַגַּעַשׁ שֶׁל יָמֵינוּ.
לְאַחַר קִפָּאוֹן מְמֻשָּׁךְ
תָּבוֹא פְּרִידָה:
מֶטֶאוֹר פָּגַע בְּכוֹכַב הַלֶּכֶת שֶׁלָּנוּ
מַרְחִיק אוֹתוֹ
מִן הָאוֹר.
עַכְשָׁו שִׁמְךָ –
כְּקוֹנְכִיָּה מְאֻבֶּנֶת
בְּאֶרֶץ לְלֹא יָם.
|
Cataclisme
Vam estimar-nos sense edat.
Al capdavall, els dos
som de la mateixa era geològica,
i habitem uns paisatges
que abans foren de mamuts
i dinosaures. Nosaltres
també ens extingirem.
I el nostre amor, abans.
Com una espècie devorada per una altra
en un món primitiu
que es repetia en els gemecs
de l’un dins l’altre.
Que ràpid s’apagaren
els volcans dels nostres dies.
Seguí un temps lent de glaciació
i finalment l’adéu:
un meteorit impactà el nostre planeta
allunyant-lo
de la llum.
El teu nom ara,
fòssil de petxina
en un país sense mar.
|
איזה יופי איתי, שיר מרגש בתרגום משובח. פנינה. וואו
איריס, איזה כיף שהדברים מצליחים לגעת באמת.
איזה שיר! מרגש
עכשיו שמך כקונכיה מאובנת בארץ ללא ים
-כמה יפה
איתי, זה מדהים. האם כל המשוררים הקטלנים הם כאלה גאונים? תודה לך.