אַל תִּישַׁן יוֹתֵר
לְאַחַר לַיְלָה שֶׁל שִׁירָה וְרִקּוּד
עִם רַבִּי שְׁלֹמֹה קרליבך
בְּסָלוֹן דִּירָתָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה הַמְּאָרָחַת
נָסַעְתִּי יְשׁיִרוֹת לְלַמֵּד,
כֻּלִּי אוֹר.
נִכְנַסְתִּי לַכִּתָּה הַשְׁכֵּם בּבֹּקֶר
וְתַלְמִידַי נִדְהֲמוּ.
–"מַה קָּרָה לְךָ?"
— "לָמָּה? אוּלַי כִּי לֹא יָשַׁנְתִּי
כָּל הַלּיְלָה…"
כַּמָּה מֵהֵם הֵשִׁיבוּ לִי,
אוּלַי בְּשֵׁם כֻּלָּם:
"אַז אַל תִּישַׁן יוֹתֵר!"
עקיבא דביר (קונונוביץ)
בואנוס איירס, ספטמבר 1965
עקיבא הי,
"גדול כוחו של הריקוד שהןא מצליח לרומם את האדם טפח אחד מעל פני הקרקע" (ר' אהרון מקרלין) — אולי זה מה שקרה לך…
יפה ביטאת ההשפעה.
צדוק
צדוק, אני מקווה שבגלגול הבא אשיר וארקוד.בגלגול הזה אסתפק בשירה כתובה.
תודה על דבריך.
שבת שלום
יפה כתבת, עקיבא ,אכן נוכחות של אדם מואר מצליחה להפיץ אור על סביבותיה ימים רבים אחר כך ,ואצל הרב קרליבך הייתה שמחה אמיתית
שבת שלום
חנה, שמחה אמיתית זה העיקר בחיים. אני שוב מתגעגע לר' שלמה קרליבך.
תודה על תגובתך העמוקה.
שבת שלום