וִדּוּי
קוֹרְאִים לִי שִׁיר,
לְךָ קוֹרְאִים אַייפוֹן,
מִתְבּוֹנְנִים בְּךָ,
מְלַטְּפִים לְחַיֶיךָ
בִּתְנוּךְ הָאֶצְבַּע…
עַכְשָׁו אֲנִי מַבִיט
בַּעֲדָשָה שֶׁלְּךָ,
אַתָּה מַבִּיט
בָּאִישׁוֹן שֶׁלִּי,
וַאֲנִי כּוֹעֵס עָלֶיךָ
עַד כְּלוֹת.
עקיבא דביר (קונונוביץ),
ירושלים 08-05-12
שלום עקיבא
מאד התרשמתי מהביוגרפיה שלך ובמיוחד אהבתי את עניין השפות
תמיד הייתי נגד מקבלת השפות שהטילו בארץ בשנות החמישים והשישים
היום אני יכול לשוחח באנגלית בערבית צרפתית ספרדית וקצת איטלקית
תרגמו את ספרי הראשון לאנגלית וספרדית
אשמח לשלוח לך במייל שיר לדוגמא
שירך יפה והוא נוגע בנושא שכולנו נוגעים בו
אני לא יכול לכעוס עליו כי מעולם לא כתבתי בעט הכול באייפון
זאת מכיוון שהתחלתי לכתוב רק ב2009
שלום לך, דוד,
קראתי את התרגום לספרדית והוא יפה בעיניי. בשבילי, קנה מידה חשוב לתרגום טוב הוא האם הוא זורם כמו בשפת המקור.
באשר ל"וידוי", כוונתי היתה לתאר את המצב הנחות של השיר בימינו:הרושם הוא שיש אולי יותר כותבי שירה מאשר קוראי שירה…
שלום עקיבא,
אני כל כך מנותקת מן המכשירים האלה, אפילו בהעלאת הבלוג עוזרים לי…
המשך לכתוב בכל צורה.
רות
תודה רות על תגובתך העדינה והכנה. באשר לשיר, אני עדיין מתלבט בין "אני כועס" ובין "אני מקנא".