וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
חָלַמְתִּי
שֶׁאֲנִי דּיקְטָטוֹר עוֹלָמִי.
חַיִּים לְפִי פְּקֻדּוֹתַי.
מֵעַכְשָׁו
חוֹבָה לְהַגִּישׁ
עֻגַּת פֵּרוֹת (כְּתֻמָּה אוֹ צְהֻבָּה)
לְאַחַר כָּל שִׂיחָה,
גַּם הַמַּעֲלִיב, גַּם הַנֶּעֱלָב.
וְעֻגַּת גְּלִידָה
חַיֶּבֶת לְעַנְטֵז–
אֲפִלּוּ שׁוֹקוֹ וְרִבַּת חָלָב–
וְהָעֶלְבּוֹן מִשְׁתַּתֵּק.
עקיבא דביר, ירושלים, 30 באפריל 2011
אני מזמינה גלידה מענטזתועוגת פרות כתומה
בתנאי שהעלבון ישתתק
ולא באחרית הימים
עכשיו!
שבת שלום לך עקיבא
שיר עם הומור
וכוונות טובות
גם אני רוצה עכשיו, אבל אנחנו עלולים להשמין הרבה מרוב אכילת גלידה ועוגות עד שהוא ישתתק.
תודה על האמפתיה.
עקיבא שלום,
יפה בעיניי הנאיביות הטמונה במשאלה לעולם טוב יותר שבו עוגת פירות תמיס את האמוציות השליליות.
שירך מצליח להעביר היטב כיסופי לב אלה.
תודה — צדוק
כן, מדובר כאן על כיסופי לב, כמו חזון אחרית הימים.
תודה לך
נהדר! גם אני רוצה פיצוי כזה על כל עלבון
לוסי, כולנו רוצים פיצוי ובדרך כלל שוכחים שגם אנחנו, בכוונה או בלי כוונה, גם מעליבים.
תודה על תגובתך.