בננות - בלוגים / / והיה באחרית הימים (על העלבון)
כולנו דיסלקטים מול טקסט החיים
  • עקיבא קונונוביץ

    שמי עקיבא קונונוביץ, נולדתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, ב-1937. נשוי+4+3 נכדים. עליתי ארצה עם משפחתי ב1969, ישירות למדרשת שדה בוקר, שם לימדתי ספרות ולשון עברית בתיכון ובסמינר למורים עד 1977. בעל תואר מ.א. (בהצטיינות) בספרות השוואתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. משנת 1977 עד לפרישתי לגמלאות (2003) לימדתי ספרות ולשון עברית בבתי ספר על-יסודיים ובמכללת דוד ילין. אני תלת-לשוני:  זכיתי בפרס שמערקע קאטשרגינסי מטעם הקולטור קאנגרעס בבואנוס איירס, בשנת 1955, על שירים באידיש.  זכיתי בפרס "רוסאריו קאסטייאנוס",מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, בשנת 1976,(מאמר עיוני על שירתה של המשוררת המקסיקנית הנ"ל). כתבתי שירים בספרדית ותרגמתי. ערכתי אנתולוגיה של שירי נתן יונתן בשפה הספרדית (מקור מול תרגום)  APOSTAR AL TIEMPO, בהוצאת ויזור, מדריד, 2008.  אני ממשפחה של דוברי עברית. אבי ז"ל הכריח אותי ללמוד עברית מגיל 7. אני כותב שירים בעברית משנת 1961, כשערכתי את כתבי העת העבריים "צהר" ו"רימון" (אפשר לעיין בהם בספרייה הלאומית, בירושלים). כתבי עת אלה נמכרו בתחנת המטרו בבואנוס איירס. היו להם כ-2000 מנויים ומומנו  גם על ידי מודעות בעברית מטעם בתי עסק של יהודים. בארץ פרסמתי (בשנת 1974) את הספר "דקדוק ללא פיהוק" (הנחלת הדקדוק בעזרת הומור) בהוצאת סמינר שדה בוקר (בהמלצת משרד החינוך). פורסמו שירים ומאמרים ב"על המשמר", "ידיעות אחרונות", "מאזניים","מבוע", "מקור ראשון", "במכללה", "עלון למורה לספרות" ועוד. הוצאתי לאור 2 ספרי שירה: 1.      "הקול והקולר", ספריית פועלים, 1992 (בעריכת נתן יונתן). זכה בפרס "פרננדו חנו", מטעם קהילת מקסיקו. 2.      "הקולר והקול", הוצאת כרמל, 2004. 3.   "האדם דיסלקטי", בשלבי הוצאה לאור. אני נמנה עם הועד המנהל של בית הסופר בירושלים.      

והיה באחרית הימים (על העלבון)

וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים

 

 

חָלַמְתִּי

שֶׁאֲנִי דּיקְטָטוֹר עוֹלָמִי.

חַיִּים לְפִי פְּקֻדּוֹתַי.

מֵעַכְשָׁו

חוֹבָה לְהַגִּישׁ

עֻגַּת פֵּרוֹת (כְּתֻמָּה אוֹ צְהֻבָּה)

לְאַחַר כָּל שִׂיחָה,

גַּם הַמַּעֲלִיב, גַּם הַנֶּעֱלָב.

וְעֻגַּת גְּלִידָה

חַיֶּבֶת לְעַנְטֵז–

אֲפִלּוּ שׁוֹקוֹ  וְרִבַּת חָלָב–

וְהָעֶלְבּוֹן מִשְׁתַּתֵּק.

 

עקיבא דביר, ירושלים, 30 באפריל 2011

6 תגובות

  1. חנה טואג

    אני מזמינה גלידה מענטזתועוגת פרות כתומה
    בתנאי שהעלבון ישתתק
    ולא באחרית הימים
    עכשיו!
    שבת שלום לך עקיבא
    שיר עם הומור
    וכוונות טובות

    • עקיבא קונונוביץ

      גם אני רוצה עכשיו, אבל אנחנו עלולים להשמין הרבה מרוב אכילת גלידה ועוגות עד שהוא ישתתק.
      תודה על האמפתיה.

  2. צדוק עלון

    עקיבא שלום,
    יפה בעיניי הנאיביות הטמונה במשאלה לעולם טוב יותר שבו עוגת פירות תמיס את האמוציות השליליות.
    שירך מצליח להעביר היטב כיסופי לב אלה.

    תודה — צדוק

    • עקיבא קונונוביץ

      כן, מדובר כאן על כיסופי לב, כמו חזון אחרית הימים.
      תודה לך

  3. נהדר! גם אני רוצה פיצוי כזה על כל עלבון

    • עקיבא קונונוביץ

      לוסי, כולנו רוצים פיצוי ובדרך כלל שוכחים שגם אנחנו, בכוונה או בלי כוונה, גם מעליבים.
      תודה על תגובתך.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לעקיבא קונונוביץ